יותר משמחת מהחיים שלי כרגע.
יום שישי,יורדת למטה,אבאימאיובל בסלון,אימא:המחשב לא עובד.אני:די
אבא:לא נדלק בכלל
אני:די..
הם:כן...
אני:די....סתם..זה היה יותר פאקקקקקק...
יובל:אבא מה עם העבודה שלך?
אני:מה עם השירים שלי?
יובל:והעבודה של אבא
אני:מה עם הדברים שאני כותבת
יובל:והעבודה של אבא
אני:מה עם התמונות שלי?
יובל:....
אני:שייאווו לגונה ביץ'...אני לא יכולה להוריד את הפרקים שוב..
כן..אז אחרי ההפגנת אכפתיות הזאת ארזתי מים ואנרג'י ויצאתי מדוכדכת לבגרות..
חיבוקיםנשיקות עם אנשים שנעלמו...אשכרה נעלמווווו..ולכיתה..
נושא 1,2,3,4,5,6...מקסים..אין לי מושג מה לעשות..
*יושבת שעה מהרהרת על משמעות החיים*
טוב...נכתוב על מוזיקה ישראלית...
"האם להיות בך מאוהב של אביב גפן מבטא באופן נפלא את הערך הציוני-מהותי של החברה הישראלית בארץ בשנות התשעים" -ואל תגידו שלא ידעתם!..
קיצר...נדפקתי...(:
טוב לפחות למי שיבדוק לי את הבגרות יהיה מצחיק...כשאני יקבל את הציון...לי יהיה פחות.
יוצאת מהבגרות אסאמאס מאבא "המחשב תקין" אהההה מצאתי את ה'...קוראים לו טכנאי מחשבים..
התחלתי לרקוד ולהיות מאושרת עד שגיליתי שאין סיבה.
הביתה למצב רוח נחמד וכאלה...צחוקים ענינים והרבה כלום (:
דין מתקשר...שהוא יבוא בערב...(מיכל לוקחת בערבון מוגבל תוך הבטחה עצמית שזה היום או אפעם לא...אללה חשיבה פשרנית משהו).
קיצר כמו איזה כוסית אמר תשע הגיע בעשר וחצי..
יוצאת מהבית."ביי"
"את יוצאת?...לאן?"
"יהיה טוב...ביי"
"ביי"
"אה...אימאבא...את המיטה אני מורישה ליובל"
*אימא נשפכת מצחוק*
...
קיצר טלפון לליאוריקי בדרך ושלום שלום...אין לי הרבה מה להגיד חוץ מזה שזה כזה לא זה...זה לא יכול להיות יותר רחוק ממה שאני רוצה....פיכ....קיצר "טוב שמע אני הולכת הביתה" אחרי שעתיים וחצי (?)...והביתה...
שבתבבוקר...אורחים וכאלה...קראו לי בכף יד...אני לא זוכרת בכלל מה אמרה...זה לא יותר נכון ממה שכל אחד אחר שמכיר אותי חמש דקות יכול לומר...תהיו בטוחים.
...
אזרחות אזרחות אזרחות ... עד שנתקלתי ביפה...היו שיחות צבא ועבודה ובעיקר צבא..
אחר כך נעם וגל והבנות ומסיבת מתגייסים..שהמשיך בזרימה אל קרן עם אנשים...
...
היום בבוקר אימא שלי איבדה את שפיותה (זמנית?)
נכנסה אלי לחדר בשבע ורבע בבוקר אחרי שישנתי כמה שעות מסכנות
ושאלה איפה הקליפס שלה (שאיבדתי אתמול במסיבה)
אמרתי שבמקלחת (:D)...לא מצאה..(אווו כמה מפתיע)...קיצר שעהההה מחפשת לי בחדר תוך מילמולים של "סליחה אבל אני צריכה את זה" ביצ'.!!!!$#@%#%$#^^#$^
קיצר עכשיו אני ממורמרת כמו איזה אימואית כי היא פאקינג עיצבנה אותי וקטעה לי את השינה לאיזה שעה...
וכי אני צריכה ללמוד לאזרחות..
וכי אני לא יודעת מה לעשות עם הפחד מלהכנס לקשר..
ואני לא יודעת איך לגרום לעצמי להתפשר על בנים..
וכי הצבא לא זז מהnumber one subject של המוח שלי כבר חודש..וזה קשה...
ואני רוצה מישהו..ממש רוצה...
ואתמול כשראיתי את גל וחבר שלה וקרן וחבר שלה כלכך מאושרים...לא קינאתי בהם ספציפית..כי אני יודעת שאת שניהם הייתי פוסלת תוך שתי שניות...ושבאיזה שהוא מקום אני יודעת ששתיהן התפשרו כמו שהבנים התפשרו עליהם...אבל נורא רציתי גם...נורא רציתי להיות נורמלית...
וכי החיים הם פשרות עם כמה זה קשה לי..
אני לא יודעת...
אני רוב הזמן רוצה לבכות מהענין..מה זה יעזור?..
אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
שיהיה שבוע ממש מצוין...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
