בדקה הראשונה,נסתכל אחד בעינים של השני,נחייך,נתחבק,נקרב אחד את השניה קרוב קרוב,ואז נתרחק ונסתכל על החיוך של השני ונתנשק,ונתחבק שוב.
בדקה השניה נישב צמוד ממש,כשאתה אוחז ביד שלי והידים שלנו מונחות על הרגליים שלך ואני אשאל לשלומך,ואגיד שהתגעגעתי,ותגיד שגם אתה ואני אניח את הראש שלי על שלך ויהיו לי דמעות בעינים.
בדקה השלישית תספר לי מהצחוקים של החבר'ה שלך,ואני אנהנן כאילו אני מקשיבה,ואצחק כשאזכור,אבל בעצם רק אסתכל על הפה שלך,על העינים,על החיוך,אקשיב לטון שלך,לצחוק שלך ואחשוב כמה התגעגעתי אליו,וכמה יקר אתה לי.
בדקה השישית,תשאל למה אני שקטה,ואני אגיד שבגלל שטוב לי,ואתה תחייך,
אתה תדרוש לדעת מה אצלי,ואיך התקדמו העינינים,ואני אתפלא על הזכרון שלך בפרטים הקטנים,ואני אספר בקצרה כי באמת שקשה לי להתרכז ולהזכר כשאני לידך,
בדקה השביעית אני אעבור לשבת עליך,באלגנטיות מופלאה, ואתה תעשה לי נעים בגב וגם תנשוך כשלא תעמוד בזה,ושנינו פשוט נשתוק ונסתכל...ובעיקר נרגיש.
בדקה התשיעית נחזיק יד ביד ונסתובב בחושך כאילו אין אף אחד בעולם חוץ מאיתנו,והוא כולו שלנו,נלך ונדבר נדסקס על פוליטיקה פילוסופיה סקס אוכל משפחה וקומיקאים במעבר חלק מאחד לשני.
בדקה השש עשרה נרגיש אחד את השניה ממש קרוב,
ואתה תשאל למה אני שקטה,ואני אזכיר לך כי ככה זה כשטוב לי.
בדקה השלושים הכל יגמר,יפסק באמצע,בעצם בהתחלה,
בדקה השלושים ואחת,תתן לי חיבוק גדול,
לא נחשוב על העתיד,
נתנשק אחרונה וארוכה,
העינים שלי יתמלאו בדמעות,
אתה תנגב אותן כשהן ירדו...
ואז תתרחק..בלי הרבה מילים...
ואני,כדי לא להרגיש פסיבית,אתרחק,לכיוון השני,גם,
אם אין לי מה לחפש שם.
ומה אנחנו יודעים,
מה קרה אחרי ששילגיה התעוררה מהנשיקה,
ומה קרה אחרי שסינדרלה והנסיך התאחדו,
מה קרה אחרי שונדי חזרה הביתה,
ואחרי שנגמרה המלחמה במולאן...
....
רצף של אירועים,אחד ואז השני והשלישי,
אנחנו המחליטים,אנחנו בוחרים,אנחנו הכל,
אחראים בעיקר,
על התחושות רגשות מעשים,
ו ה ח י י ם , שלנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
