אין לי זין שזה יהפוך לפוסט "ניניני",אבל סיריאסלי,זה אחד הימים היותר גרועים שיכלו להיות.
הילדים בעבודה היו זוועתים,זוועתים זה בסופר נחמדיות,המזגן שם התקלקל מה שאומר חום אימים,לא הפסקתי לצעוק עליהם משבע עד ארבע והם שמו בעיקר זין,דחו לי את הטסט,הייתי צריכה לארגן מחדש את הסדר עבודה לשבוע הבא ויש בעיות ועושים לי פרצופים על השינוים ואני בכלל לא יודעת אם אוכל להגיע לטסט בקצב הזה,סבתא שלהםםםםםם,הוא בצבא ושלחתי לו אסאמאס שאני דורשת שיחה של יותר מחמש דקות וכמובן שדקה אחרי שהוא התקשר (ואני הייתי בביביסיטר) הוא היה צריך לנתק כי התחילו בלאגנים,אלעד הבריז הרבה ותכלס אני בכלל לא מוכנה לחזור למה שהיה כי התחלתי משהו חדש ונקי,ואני כלכך גרועה ולא אומרת לו בכלל,הוא לא מסכן הוא מבריז ומתנהג באדישות כרגיל אבל אם אני מבטלת אני מרגישה ממש חרא עם עצמי כמו שקרה היום,ושכחתי את היומולדת של אחד הידידים הטובים שלי ואני כזאתתתתתתתת חברה רעה זה לא יאמן,ואין פשוט הכל נהיה רע ברמות.בכלל לא יודעת למה לצפות,אני אראה אותו רק בשבת בערב וגם זה לא בטוח,ועד אז לדחות כל הזמן את אלעד,ואני מפחדת שדן פתאום יצוץ ורק ערן נשאר נשמה ומעודד אותי בטלפון בגישת "את לוקחת את החיים קשה מידי",וזה גם מעצבן שהתחלה צריכה להיות כלכך חתוכה כי יש לו צבא ולי משימות.
ובכלל לא מענין אותי שום דבר...רק בא לי כבר לראות אותו ולשכוח מכל האנשים המטרידים בחיים שלי...
אוף...
יצא וואחד אימופוסט אה?!...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
