כמה זמן כבר לא כתבתי.
החיים ממש לא עצרו והאמת,הם טסים בקצב מטורף.
אני ממש לא מאמינה שעבר חצי מהזמן לפני הגיוס,
ושעוד חודש + 4 ימים,אני עולה על מדים.
מצב כרגע:
חולה,הכל כואב לי,הגרון הראש,נזלת ובכללי רע לי.
אולי זה סימן של הגוף שהוא lack of משהו..אולי חסר לו קצת מנוחה..
קמתי באמצע הלילה עם כאב גרון מטורף..
התעוררתי שוב בעשר,עזרתי לאבא חצי גמורה,
ב12 וחצי נסעתי עם דודה לקניון,התחדשתי הרבה...גרם לי להרגיש טוב יותר (:
חזרתי בשלוש וחצי ונרדמתי עד חמש..
לא יודעת איך,אבל התעוררתי במצב רוח טוב..
עכשיו אני נראת בערך כמו העוזרת בית שלכם עם קליפס למעלה,טבעת חדשה,ג'ינס שאימא מבקשת שארים כל חמש דקות וציצים בחוץ.
לפני עשר דקות קיבלתי סמס שאומר :"מי שבא למסיבה של ____ להביא עשר שקל" -זה הדרך ש ל ו להגיד לי שאני מוזמנת?!,מזל שאני מרגישה כלכך רע שאין מצב שאני הולכת ולכן אין דילמה..ועוד אני עובדת מחר בבוקר.
היום אוותר על המכון למרות שכמה ימים כבר לא יצא לי להיות,אבטל יציאה ואלך לישון מוקדם.
ה"חופש שלי" מורכב מעבודה,מכון,בייביסיטר,יציאות,מעט שינה,הרבה בירה,הרבה ים,והרבה אנשים אהובים.
כולם מסביב מרגישים כנראה איזה שהוא צורך מטורף לטוס עם כמה חברים לחו'ל כדי...וואל אני לא סגורה למה..
יהיה לי זמן לזה..אני צריכה את הפוקוס הזה בתקופה הזאת...אחרת יהיה רע...
חדשות:
1)חזרתי לדבר עם אלעד,כמו איזה מטומטמת...כולם סגורים שעוד כמה דקות וזה יחזור לקטע הפיזי...אני גם.
הוא עושה לי את זה ברמות שקשה לתאר...אי אי..כמה שזה לא טוב לי הקטע הזה איתו...בנתיים אני דוחה את הלהפגש איתו..כי אין לי הרבה זמן פנוי ומה שפנוי הולך לחברות שלי וללנוח שלי..וחוץ מזה...שרצוי שאני אחשוב קצת עם המח לפני שאני עושה שטויות.
2)יש איזה חרא אחד,שהתחיל איתי בצורה מאד לא ברורה ואז השיג לו איזה חברה שרמוטה,עכשיו,יצא לנו להפגש בלי השרמוטה...אני לא סגורה שהתנהגנו סבבה ביחס לעובדה שיש לו חברה כבר שלושה חודשים..לא היתה נשיקה או משהו..אבל זה הנגיעות הקטנות של ה"במקרה"...בתכלס הוא שומר על עצמו ואני מנסה לא להקשות..
3)הילדים שלי בעבודה ג ד ו ל י ם,קטע אחד..
ארוחת בוקר...אני יושבת בשולחן עם שמונה חמודים...אני מחלקת אוכל וקולטת שניים שמאד מתענינים פתאום ברצפה בליווי תנועות ידיים..של ליטוף...האויר..שאלתי מה הם עושים..."כלום.."...אבל הם המשיכו...."מה אתם עושים?"...ואז הם ענו.."אנחנו מלטפים את הכלב הדימיוני שלנו.."
...וואלה..."ווואלה..."...
ארוחת צהריים...מחלקת אוכל...הם מלטפים...אני צוחקת...פתאום אני קולטת אחד מהם זורק אורז לרצפה...והשני זורק קציצה.."מה אתם חושבים שאתם עושים?"..."מממ...אנחנו מאכילים אותו...
" ווואלה.... *מיכל נשפכת מצחוק*.."אוקי סבבה צריך סיכום...אתם לא זורקים יותר אוכל על הרצפה" (למה מי תנקה את זה?..אימא שלכם??)..
"אבל הוא רעב" "שיהיה רעב בחוץ...תגידו לו שילך" "קישטה קישטה"..."הלך?." "לא...קישטה קישטה" "הלך?" "כן" "סבבה..."...*תוך תנועות נפנוף לחלון שישאר בחוץ* נשמות שלי...
4)בעבודה סבבה וממממש לא קל..אבל הבנות שעובדות איתי סבבה והילדים כשבא להם...שמתי להם סוד הממלכה הקסומה ונראה לי שאני נהנתי יותר מהם...כמה פעמים ראיתי את הסרט הזה...
טוב נראה לי אני אזוז לנוח זקנה שכמוני...שיהיה שבוע מ צ ו י י ן...:)
נשיקות...(רק וירטואליות)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
