למה? למה אתה עושה לי את זה?? כל פעם מחדש!
זה כל כך מעצבן, עד שהתקרבנו ונהפכנו לידידים די טובים אפשר לומר (חוץ מזה שאת הרגשות שלך אתה לא מראה אפילו לג'וק..) אתה שוב הורס הכל! שוב!! באמת שכבר נמאס לי. אבל אני לא יכולה להפסיק לחשוב.
על דברים שיכולתי לעשות ואולי לא עשיתי אולי אתה פשוט יודע הכל ורוצה להציק לי (אבל אני יודעת שאתה לא כזה) אולי הכל בתוך הדמיון המפותח מאוד שלי??
באמת שאני כל כך מבולבלת כמו שלא הייתי בחיים! אני כבר לא יודעת מה לחשוב. ועד שבכל זאת יש לי אפשרות לברר אפילו בקצת מה אתה חושב (בשיעור שאני יושבת לידך) "באורך פלא" ילד אחר בא ומתיישב לידי. ואתה - מוותר כאילו כלום.
אני עצובה, פגועה, מותשת, עייפה, מתרגשת, מרגישה כמו מטומטמת בקיצור- מבולבלת כל כך..