לא עזר כלום, שלושת הימים האחרונים היו אסון. וכשאני אומרת אסון, אני מתכוונת לאסון- פשוטו כמשמעו.
לא רק מבחינת המזון שנצרך וערכו הקלורי, אלא גם בתחושה. תחושה של תבוסה. של חוסר יכולת לעמוד במבנה שהגדרתי לעצמי.
ניסיתי, אבל איך שקרה הדבר הכי קטן שכביכול לא הוגדר, הכל נפרץ.
וגם אתמול, כשכבר הייתי בבית, הפיאסקו נמשך.
מעדיפה להדחיק עמוק עמוק, ולהמשיך מחדש.
אין לי עכשיו יעד ספציפי ונוקשה, וזה יאפשר לי לא להילחץ. רוצה שינוי לטווח ארוך. רוצה לא להרגיש חסך.
עוד נקודה לטובתי היא שאין יותר "אירועים" מיוחדים לתקופה הקרובה. אין נסיעות. רק שגרה מבורכת ומשעממת.
אני אוכל להמשיך באימוני הספורט כרגיל. ללמוד. יאללה. הלוואי שתבוא כבר היציבות.
כינוי:
א.גרינווד
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
