המשוואה פשוטה.

אתמול עבר בדיוק לפי הלך הרוח הקפדני.

היום גם יחסית, עד הערב- הייתי בחוץ, ולכן אכלתי בטל בייגלס בייגל "קל" עם צפתית 5% וירקות. למישהי יש

הערכה יותר מדוייקת מבחינת קלוריות? נתתי לזה בחישוב 650 (כולל 50 קלוריות של רוטב.)

בכל אופן, מחר יתרחש קיצוץ כדי לאזן.

מרגישה יותר טוב עם ההקפדה. מחר אני אקפיד עוד יותר, ולכן גם ארגיש טוב יותר.

שיגעתי את המוכר בייגלס על קלוריות של הלחמנייה, והוא נתן בי מבט קצת מרחם.

תכלס? אם הייתי מולי גם הייתי נותנת לעצמי את אותו המבט.

יאללה, שחררי. בייגל מסכן.

הוא שאל- "מה, כל דבר שאת מכניסה לפה את סופרת?!". רציתי להגיד לו- הלוואי שבזה זה היה מסתכם,

אבל רק חייכתי ואמרתי- "לא יכולה להילחם בזה, זה בילד-אין במוח שלי כבר".

הוא המשיך לדבר איתי בהומור (משלוב ברחמים), ובסוף אמר- "דעה אישית אם מותר? את ממש לא נראית כאילו זה צריך להזיז לך."

לשנייה וחצי הרגשתי טוב. הוא גם נראה לא רע בכלל, המוכר (אם אני בקטע פדופילי כמובן.)

אבל אחרי שנייה ושלושתרבע,

שזה כולה עוד רבע שנייה,

נזכרתי.

הלוואי שהייתי כזאת. הלוואי שזה לא היה מזיז לי. מצידי להיות עוד עשר קילו, אם זה לא היה מזיז לי.

הלוואי שהיו לי מנגנוני רעב ושובע הגיוניים. הלוואי שאוכל היה רק אוכל.

הלוואי שיכולתי לנקות את כל המטען הזה מהפעולה הבסיסית ביותר אחרי נשימה- אכילה.

אבל זה מזיז. מה זה מזיז? מערבב. מערבל. מבתר. גורס. רומס.

יאללה, יש לי מחברת קטנה וורודה. יש לי תכנון ליום קיצוץ. אני מברכת את השליטה חזרה.