המשוואה פשוטה.

אתמול היה בסדר גמור. גם היום. יש לי סבלנות. זה ייקח זמן.

אני עוד לא רואה שינוי ממשי (ועוד לא נשקלת), אבל לפחות אין החמרה.

מרגישה במגמה דיי יציבה, מקווה שתוך שבוע שבועיים אני אוכל להרגיש את זה יותר.

אני חוככת בדעתי מתי להישקל. השבוע אין טעם. אני לא אראה שינוי, והמשקל סתם יבאס אותי.

מה גם שהמחזור עוד מסתיים לו, אני רוצה לראות את המשקל בלי שום אפקט של צבירת נוזלים.

אני לא אקבע לעצמי יום מסויים לשקילה, כדי לא להילחץ, לא לעשות שטויות (לא להפחית כמות ממש, וגם לא לפרוק עול).

אני פשוט אתקדם לי לאט לאט, עקב בצד אגודל, עד שאני ארגיש פחות נפוחה.

בגלל כל מיני עניינים עבודה, יוצא שבתקופה האחרונה השעות שלי שפויות ומסודרות סוף סוף.

זה שינוי לטובה בכל המובנים. קשה להסביר למי שלא עובד בלילות עד כמה זה חסר,

דבר כל כך טריוויאלי כמו לקום בבוקר, וללכת לישון בלילה. שינה רצופה, בלי שעונים מעוררים,

בלי השלמות שעות שינה חפוזות באמצע היום, בלי לקום בשמונה בערב.

זה עושה לי טוב לגוף, אני מרגישה. יותר קל לי להכניס את הספירה למסגרת, ואין מוקשים של רעב בלתי מתוכנן באמצע הלילה.

תכף הולכת לישון. קמה לעוד יום רגוע- מחר יהיה בדיוק אותו הדבר.

אני צריכה להיזכר כמה טוב עושה לי לחיות ככה, בהקפדה. להיות צנועה במזון שנכנס לי לפה.

כמה רע עושה לי לצאת מאותה שליטה.

לילטוב.