הימים עוברים לפי התכנון, פחות או יותר.
אתמול טיפה חרגתי, (אבל עדיין נשארתי בטווח סביר לחלוטין), אבל היום מתוכנן קיזוז כלשהו,
כדי להמשיך במגמה החדשה.
נשקלתי היום בבוקר- 58.9
באופן שהפתיע אותי,לא הייתי שמחה. התבוננתי במספר באדישות, עליתי עוד פעם כדי לוודא, וזהו.
אני לא סופרת את המספרים האלה, עד שאני לא אראה 56 ומטה. ברור שנחמד לראות ירידה,
וסוף סוף לרדת מהקידמות הנוראית של 6, אבל אני לוקחת דברים בפרופורציה.
יש לפניי עוד דרך ארוכה, ואני לא נותנת לשום דבר להסיט אותי- לא להיות שאננה, ולא להתבאס.
כי גם השאננות כמו הבאסה, היא קצה מסוכן בשבילי.
ישבתי אתמול בפאב (להלן החריגה- כוס יין לבן, כמה זיתים), ואיכשהו גלשתי לנושא של האוכל עם חברה טובה.
דיברנו על הנושא משך דיי הרבה זמן. השיחה התנהלה כך- היא אומרת דברים חכמים ונכונים, שואלת אותי
שאלות נוקבות, ואני רק יושבת מולה ומושכת בכתפיים.
"אני יודעת, אבל אני רוצה להיות רזה", היה משפט המפתח. להקשיב לעצמי מבחוץ היה נורא. אני נשמעת רע.
אני יודעת.
למה את רוצה להיות רזה? היא שאלה אותי.
אמרתי לה שלהיות שמנה זה למות. להיות שמנה זה כליון. בימים שאני מרגישה שמנה, אני מרגישה שאין שום
הצדקה לקיום שלי. שאני לא יכולה לצאת מהבית. שאני לא יכולה לתת לאנשים להסתכל עליי. שאני לא יכולה
להסתכל על עצמי. אני דוחה.
מזעזע , הא?
יש בי המון דברים מעבר למשקל ומעבר למראה החיצוני, אני יודעת. אני חכמה. ואני מצחיקה. יש לי חברות מדהימות.
אני סקרנית. ומתעניינת. ומסתדרת עם המון סוגים של אנשים. אני המקשיבה הכי טובה שיש. והמדובבת הכי טובה שיש.
יש לי שאיפות. אני רוצה דברים.מעריכים אותי בעבודה. הציונים שלי טובים.
אבל מה? תעמיסו עליי עוד 5 קילו, ואני מאבדת צלם אנוש.
זה עלוב.
בנוסף לכל המעלות שלי, אני גם רציונלית להחריד, ולכן יודעת שזה מה יש. בשורה התחתונה אני נגועה.
זה כבר חלק ממני. הכל חוזר לשם. אם בחור לא רוצה אותי, אני יישר משייכת את זה לעוד כמה קילו שאני
סוחבת עליי. אפעם לא לשום דבר אחר. אם אני מדוכאת- זה בגלל שאני שמנה. אם אין לי מוטביציה להזיז
את עצמי ולעשות דברים (בלימודים, בעבדוה)- הכל בגלל המשקל.
אני קוראת את הדברים שאני כותבת פה, ופתאום מבינה- אני הכי לא רציונלית שיש.
מה שאני עושה כאן (ולא בהצלחה מרובה), זה להעביר תהליך של רציונליזציה את התפיסה המעוותת והפגומה הזאת.
אחלה ע"וד אני יכולה להיות. יכולה להוציא כל חולה נפש גאון מחושב.
השבוע שלפניי הולך להיות לא פשוט.
מליון סידורים לקראת פרוייקט על בסוף השבוע. צריכה לעשות מליון טלפונים, והמון עבודות פיזיות של נקיונות אריזות וצביעות.
אני כרגע בפרופיל נמוך של אנרגיות. קשה לי להיות פרודקטיבית, הרבה יותר קל לי להירקב מול המחשב והטלוויזיה.
חייבת לגייס כוחות מאיפשהו. (מה זה מאיפשהו, מבפנים. אין לי מישהו אחר לשתות ממנו אנרגיות, הכל מסתכם
בתהליכים של הזנה עצמית.)
שבוע טוב לכולכן.
כינוי:
א.גרינווד
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
