צריך להגיע לתחתית כדי לעלות, לא?
אז הנה אני עולה. אני במשקל הכי גבוה שלי מאז הדיאטה לפני שנה. לא נשקלת, אבל מעריכה שבערך -62.
ההתמדה בפעילות הגופנית השתלמה מאוד, ועל אף שהשמנתי, אני הרבה יותר מוצקה משהייתי גם במינוס 5 קילו.
לא מעניין אותי המשקל. לא איכפת לי מה הספרה שתביט אליי מהצג, לכן אני לא נשקלת כרגע, ודבקה במדד הג'ינס הישן והטוב.
2 מטרות דחופות:
*להפוך את הג'ינס הכהה לרפוי באיזור הירכיים והישבן (כי הבטן יחסית בסדר תודות לספורט)
*להפוך את חולצת העבודה לרפוייה גם בישיבה. כרגע היא צמודה להתפקע.
קדימה.
יום שני:
אכלתי: מיץ תפוזים (200),
קלוריות:
ספורט: שיעור כפול של חיטוב ודינאמי.
**צופה פגיעה: חג בבית של ההורים. בארבעת החודשים האחרונים לא הייתה פעם אחת של ביקור אצל ההורים
שלא גררה זלילה מוגזמת במקרה הטוב, או בולמוס רציני במקרה הרע. משהו שם משבש אותי לגמרי, אני לא בטוחה מה. כמויות האוכל האסטרונומיות. דברים שאני לא מכניסההביתה. עוגיות, גלידה, המון שוקולד. אני מאבדת שם את הצפון לגמרי.
אז היום אני אהיה מתוכננת-
ארוחת צהריים מאוחרת בדירה: ירקות בטריאקי.
ארוחת ערב אצל ההורים: ירקות חיים ללא הגבלה, 2 פרוסות לחם קל עם פרוסת גבינה צהובה ומעט קוטג', שתייה חמה ללא הגבלה.
זהו. אני אוכל היום בדיוק את מה שתיכננתי לעצמי, וארגיש מעולה.
עדכונים בהמשך.
חג שמח לכולכן, ותודה על המילים המחזקות בתגובות. אני קוראת כל תגובה ומתרגשת. אתן מקסימות.
כינוי:
א.גרינווד
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
