הדייג משליך את חכתו למיים
מחכה לדג שייפול בפח.
הוא נושא עיניו ומביט לשמיים
כמה יפים הם ותכולים כל כך.
וגם הים שמסביבו כה יפה
עם גלים שקטים ובכחול בוהק
משתרע עד האופק, עד אותו הקו
שם הוא לרקיע נושק.
וכך שעות בסירתו הוא יושב
מתבונן מסביבו ותוהה וחושב.
הן יש לו זמן, זמן רב, לדייג
עד שיתמזל מזלו וידוג איזה דג.
והוא ממשיך לשבת בסירתו ולחכות.
הן זה הדבר שנועד לעשות?
האם זה מה שיעשה עד סוף ימיו?
ישב בסירה וידוג דגים?
ובעודו תוהה הוא מתבונן בקו
היכן שהרקיע והים זה לזה נושקים.
והים כה יפה והשמיים תכולים...
כן. זה מה שהוא רוצה לעשות בחיים.
לצערי מדובר הפעם ביצירה פרי עטי שבכתיבתה כן הקרבתי את התוכן על מזבח החריזה. כתבתי את זה לפני שנה, בחופש הגדול. אתם מוזמנים להגיב, לא להגיב, מה שבא לכם. לילה טוב.