עוד סיפור אחד ודי

ספינה ענקית, עם אורות ופרחים! איך זה יכול להיות? רציתי שמשהו יצבוט אותי באותו רגע. הבטתי בספינה, זה היה כמו חלום. איך זה אפשרי? הסתכלתי לגיא בעיינים. הוא היה פשוט נפלא.

"את מוכנה?" הוא שאל. הייתי כל כך מאושרת.

"כן... אני חושבת" הלכתי בצעדים קטנים לעבר הספינה. זה היה מדהים!

נכנסנו שנינו לספינה. היא הייתה גדולה יחסית ויפה. התיישבנו בתוכה וגיא התחיל לדבר.

"את יודעת , מהרגע הראשון שראיתי אותך ידעתי שאת תהיה אהבת חיי" הוא אמר לי והלב שלי פרפר. לא ידעתי מה להגיד. כאילו גמד בא ולקח לי את כל המילים. הבטתי בו.

"גיא, אני לא יודעת מה להגיד זה פשוט..."

"פשוט מה?" הוא חייך.

"פשוט מושלם!" העיינים שלו נצצו. ראיתי שהוא התרגש. איך הוא השקיע בי. איך הוא יכול לשכור ספינה? זה עולה טונות כסף! ועוד על הפגישה הראשונה.

הנסיעה נמשכה וכל מיני מחשבות עברו בראשי. הייתי מוקסמת. דיברנו עליו ועליי. הוא סיפר לי שאח שלו בצבא והוא מתגעגע אליו. השיחה שלנו נמשכה המון זמן.

אחרי שעה של דיבורים הספינה נעצרה! לא הבנו מה קרה. רצתי לעבר האיש שאחראי על הספינה.

"מה קרה פה?" שאלתי בבהלה.

"כנראה שיש תקלה" הוא ענה והלב שלי דפק במהירות. למה דווקא עכשיו?

"מה קרה?" בידיוק גיא נכנס לחדר.

"יש תקלה בספינה ונצתרך לחכות"

גיא התיישב. הוא נראה קצת מבואס.

"אתה מבואס?" שאלתי.

"אהה.. מה? לא, לא" הוא ענה לי לבסוף.

"טוב..." ישבתי לידו.

באותו הזמן אמא שלי דאגה. אני לא ידעתי מכך, אבל היא השתגעה מדאגה. היא התקשרה אליי בכעס:

-טלפון-

"היי אמא!" אוי לא! אמא! דווקא היא עכשיו?

"היי איפה את? אני מחכה לך וכבר מאוחר"

"אני לא שומעת אמא" עשיתי רעשים כאילו זה מסיבה.

"תחזרי בקרוב?" היא שאלה.

"כן כן!" צעקתי.

"טוב אני מחכה לך. אהה וחמודה רציתי להגיד לך ש..."

טזזז טזזזז .

-נותק-

לא הבנתי למה השיחה נותקה ואז הבטתי בטלפון והתברר לי שלא הייתה קליטה. מעניין מה היא רצתה להגיד לי. אני חייבת לחזור מהר הבייתה שהיא לא תדאג לי.

"מה היא אמרה לך?" שאל גיא. לא רציתי לספר לו על המסיבה.

"היא שאלה איפה אני"

"היא יודעת שאת פה?"

"לא" אמרתי.

"למה לא סיפרת לה?" זה כבר התחיל להראות לי כמו חקירה.

"לא יודעת" הסתכלי על האחראי ספינה.

"זה הסתדר?" שאלתי אותו. הוא נראה מאוד לחוץ בגלל המקרה.

"כנראה שתצטרכו לחכות עוד הרבה זמן" הוא אמר בייאוש.

לא ידעתי מה לעשות. לקפוץ למים? זאת האפשרות היחידה שעלתה במוחי באותו רגע. הלכתי לעבר הקצה של הספינה וגיא אחרי.

"מה את עושה?" הוא עצר אותי.

"שוחה בחזרה. זה לא כל כך רחוק

"השתגעת?!" הוא צעק.

"לא. לא השתגעתי, גיא" הוא התחיל לעצבן.

"טוב, אל תתעצבני. אני אומר את זה לטובתך"

היא באה לקפוץ ואז נזכרה שהפלאפון שלה עליה וגם המפתחות לבית. היא לא תוכל להכנס הבייתה ככה. היא חזרה למקום והתיישבה.

"למה את כל ממהרת?" הוא שאל אותי "לא כיף לך פה?" הוא הוסיף.

"כיף לי, אבל אמא שלי דואגת לי"

"אז את רוצה לחזור כולך רטובה?"

"לא חשבתי על זה".

"את יודעת, נעמה, רציתי להגיד לך שאני מצטער אם אני כל כל מציק לך פשוט כל הערב רציתי להגיד לך משהו ולא יצא לי.

"מה?" שאלתי.

"רציתי להגיד לך ש..."

-טלפון-

דווקא עכשיו? למה?

"הלו?"

"נעמה איפה את?!" זה היה אלעד. פתאום יש קליטה?

"אני בבית, חולה" שיקרתי.

"טוב חבל. ביייייי" הוא אמר. הבנתי שהוא ידע ששיקרתי.

-ניתוק-

"למה אמרת שאת בבית?" גיא שאל. שוב התחילו החקירות?

"סתם. זאת חברה שלי ואין לי כוח לבוא אלייה" ידעתי שהוא רצה להמשיך לשאול שאלות אבל הוא לא רצה להמשיך להציק לי.

"טוב..."

"אז מה שרציתי להגיד לך זה ש...."

איך? אהבתם?

אשמח לשמוע תגובות : ]