עוד סיפור אחד ודי

הייי D :

אוקיי קודם כל , רציתי להגיד לכם שאני הולכת מחר ומוחרותיים לטיול שנתי,

לכן לא אהיה פה לענות לכם על תגובות.

אחר כך יש חופשת פסח - > יום שישי .

אז לא אוכל לענות לכם כמעט.

אשתדל כמה שיותר.

היום תכננתי לעשות פוסט גדול במיוחד (;

אז מה שנשאר לי להגיד זה רק -

תהנו !

333333>

רותם.

-

מהפרקים הקודמים:

"למה אמרת שאת בבית?" גיא שאל. שוב התחילו החקירות?

"סתם. זאת חברה שלי ואין לי כוח לבוא אלייה" ידעתי שהוא רצה להמשיך לשאול שאלות אבל הוא לא רצה להמשיך להציק לי.

"טוב..."

"אז מה שרציתי להגיד לך זה ש...."

הפרק הזה:

"מה? מה קרה?" שאלתי אותו בסקרנות. מה הוא הולך להגיד לי?

"כלום..." הוא ענה.

"כלום?" שאלתי.

"כן, כלום"

"אתה בטוח?"

"טוב , נעמה בואי נהייה רציניים"

"אני רצינית. אתה זה שפה לא רציני. מה קרה? למה אתה לא אומר לי?"

"טוב , רציתי לתת לך את זה" הוא הושיט שרשרת יפה. עכשיו בכלל נבהלתי. מאיפה יש לו שרשרת כזאת. 'זה זהב?' חשבתי לעצמי.

"סליחה גיא, אבל אני לא אוכל לקבל את זה"

"למה מה הבעייה?" הוא שאל.

"מאיפה יש לך את כל זה? שדדת בנק או משהו? ספינה, שרשרת יקרה. מאיפה כל זה?" כעסתי.

"נעמה, זה מה שאני מביא לך ואת ככה מתעצבנת עליי?"

"אני רק שואלת מאיפה כל זה" אמרתי והבטתי בו. למה הוא לא אומר לי? מה הבעיה שלו?

"טוב, אני אגיד לך. אבא שלי, עובד במפעל או יותר נכון מנהל אותו. כבר שנים שהוא משקיע ומנהל אותו מעולה. בכל שנה אבא שלי הביא לי קצת כסף ואלו החסכונות שלי. לא היה לי משהו יותר טוב לעשות איתם" חסכונות? מה הוא משוגע? אין מצב. זה שקר.

"בזבזת את החסכונות שלך עליי?" שאלתי.

"כן" הוא ענה. עכשיו בכלל השתגעתי.

"לא היית צריך לעשות את זה. זה עולה המון כסף"

"נעמה, לא לקחתי אותך לשייט הזה כדי ש תגידי לי את זה. עשיתי את זה כדי שיהיה לך כיף"

"אוקיי" אמרתי וחיבקתי אותו.

השייט נגמר והיינו צריכים לצאת מהספינה. הוא החזיק את ידי ויצאנו ביחד. הסתובבנו קצת בחוץ.

"היה לי מאוד כיף" אמרתי לו.

"גם לי" הוא אמר.

אני לא מבינה איך זה יכול להיות שאני, כן אני. ילדה מסכנה שכזאת שאף פעם לא אהבו אותה פתאום מכירה את הבן אדם הכי יפה שיכול להיות והוא מזמין אותה לשייט. זה פשוט מטורף! האורות היו עמומים והוא היה ליידי, מחזיק ביידי. אתם מכירים את זה שיש לכם עיקצוץ כזה בלב? זה בידיוק מה שקרה לי אז. לא ידעתי מה להגיד. התחלתי לחשוב על דברים, אולי הוא רוצה לנצל אותי איך שהוא? אבל אז חשבתי על זה טוב וראיתי שזה לא יכול להיות. הוא פשוט בן אדם נחמד וטוב לב, לפי ההיכרות שלי איתו עד עכשיו, אבל אי אפשר לדעת- הכל פתוח.

"אז תספר לי, איפה אתה לומד?" שאלתי אותו.

"בשושנים, ברמת השרון" הוא ענה "ואיפה את?"

"אני בבית ספר אלון בפתח תקווה"  עניתי. "דווקא בית ספר נחמד" המשכתי.

"את אוהבת את האנשים ששם?" הוא שאל אותי.

"כן, את רובם. יש ילד אחד שאני ממש שונאת"

"איך קוראים לו?" הוא התעניין.

"נועם" עניתי.

"לפי השם הוא לא נשמע כל כך מגעיל" גיא אמר לי.

"אי אפשר לדעת מהשם" אמרתי "בשנה שעברה הוא הביך אותי מול כל השכבה"

"איך?" גיא שאל.

"זה היה בטקס סיום. אני עמדתי על הבמה וקראתי את הטקסט, כי פעם נחשבתי לקריינית טובה יחסית. על כל מילה שהוצאתי מהפה הוא היה חייב להגיד לי משהו ואז קרה שאני עומדת שם וקוראת והוא כל שנייה צועק ומפריע. עד שזה כבר עבר על גבול ואני צעקתי 'נועם מורגנשטיין תפסיק כבר' זה היה מאוד מפדח. המורה קראה לי החוצה מהבמה וקראו למישהו אחר. הכל בגללו"

"לא נעים באמת, אבל למה הוא צעק ככה"

"זה האופי שלו" עניתי "הוא תמיד מציק לילדים" הגענו לספסל והתיישבנו.

"אני מבין"

"תגיד, איך באותו היום השגת את מספר הטלפון שלי?"

"הלכתי לבניין שלך וראיתי שם המשפחה וכשהגעתי הבייתה חיפשתי ומצאתי"

"אה חח.. חכם" צחקתי והוא חייך.

"מה עשית שם בכלל?"

"נבחנתי" הוא אמר.

"נבחנת?" הופתעתי "למה?"

"להצגה"

"וואו! באמת? מה אתה עושה? אתה שר? רוקד?"

"לא. אני משחק"

"יפה מאוד" אמרתי.

-טלפון-

"חכה שנייה" אמרתי לגיא.

"הלו?" עניתי.

"נעמה?" זאת הייתה אחותי הגדולה.

"היי אביב" עניתי.

"איפה את? מחר יש להורים יום נישואים!" היא אמרה לי.

"יוו איך שחכתי" אמרתי לה.

"תבואי לפה מהר!"

"אוקיי ביי"

-ניתוק-

"תשמע, אני חייבת ללכת"

"למה?"

"להורים שלי יש יום נישואים מחר"

"תשארי עוד קצת" הוא אמר לי "בבקשה?"

"אני לא יכולה" אמרתי.

"טוב, אז לפחות תרשמי את הטלפון שלי"

"אוקיי"

"....05465" הוא נתן לי את המספר.

"תודה" אמרתי וכל אחד הלך לדרכו.

הגעתי הבייתה.

"איך שחכת את היום נישואים?" שאלה אותי אביב.

"אני מצטערת" עניתי

"אין לך על מה. בואי נתחיל לעבוד" רצינו להכין להם הפתעה.

לא היה לי כוח בכלל, אבל בכל זאת המשכתי. הכנו קישוטים וברכות. כל אחת עשתה משהו אחר. זה היה ממש יפה. השקענו מכל הלב שלנו. היה נורא מאוחר בלילה, נשכבתי על הספה לרגע ונרדמתי. כשפתחתי את העיינים כבר לא הייתי על הספה. הייתי בתוך מכונית! נבהלתי לגמרי. ג'יפ גדול כזה שלא הכרתי.

"אמא!!!! תוציאו אותי מפה!!!!" צעקתי.......

איך?

ממש ממש השקעתי על הפרק הזה

והפרקים הבאים הולכים להיות מאוד מעניינים.

לפחות לדעתי ^^

אשמח לשמוע תגובות.

3>

רותם.