אחרי יותר משנתיים אני מופתע שהדבר הזה עדיין כאן. שמחתי דווקא למצוא פה את הקטעים האלה שוב.
לא יודע למה אבל החלטתי שאני חייב למצוא איזה דרך לבטא את עצמי וומשום מה לא מצאתי שום דרך אחרת אז...שיהיה, זה יהיה כאן.
לא מצפה לשום דבר אבל נראה איך זה יזרום.
אז כנראה שנתחיל בכותרת של הבלוג. המוח שלי אכן איבד כיוון. אין לי מושג כבר איפה אני נמצא גם כשאני בבית. בית. גם זה מושג מעניין...
מה בן אדם שלא מרגיש בנוח בשום סיטואציה אמור לעשות? גם כשהוא עם עצמו?
בני אדם נראים לי בזמן האחרון כמו דמויות סוריאליסטיות שאין לי שום קשר אליהם או שום דרך לתקשר איתם בצורה נורמלית. הימים עוברים כמו חלום מונוטוני ומשעמם ואני כבר לא יודע אם אני רוצה לצאת מזה או פשוט להשלים עם המצב.
יש לי אפשרות לעשות דברים גדולים. במיוחד בזמן האחרון. נפלה לידי הזדמנות שלא מהעולם הזה אב אני לא מצליח לנצל את זה וכמו כל דבר שקרה איתי עד עכשיו אני מרגיש שאם אני לא אתעורר מאוד בקרוב אני עלול לפספס את זה ולהתחרט במשך הרבה זמן.
אבל אפילו לי לא אכפת מהתלונות של עצמי אז למה אני חושב לעצמי בכלל שזה יעניין מישהו? לא שאני טורח בכלל לספר על זה...
אני פועל על אוטומט. ברגע שמישהו מדבר אליי אני מיד מעביר את עצמי למצב שבו נראה לי שהוא ישמח לקבל אותי. לא משנה אם זה בכלל נוגד את מי שאני או מה שאני חושב. אני אפילו לא שולט בזה זה פשוט קורה לבד ואני פשוט בועט בעצמי לאחר מעשה.
אני מנוון את עצמי ביודעין ולא עושה עם זה כלום ואחרי זה מתלונן שאני מתנוון...מה עושים? למי בכלל מופנית השאלה הזאת?
בעצם אני יודע את התשובה אבל משום מה זה לא עוזר. צריך לפעול. כנראה שזאת בדיוק הבעיה שלי. הפכתי לגוש מגעיל של עצלנות ובכיינות.
אני מחפש. לא יודע מה אבל אני ממשיך. לפחות ככה עוד יש סיכוי שאני אמצא.
בכל מקרה, זה מה שיש לי כרגע להעביר, בתקווה שהגיגיי ישמשו שעשוע רגעי לחלק מכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
