.המציאות דרך עיניים כחולות.

' סודות.

לכולנו יש כאלה.

שלנו, של אחרים..

ולפעמים אנחנו שמחים שיש לנו כאלה.

כיף לשתף חברים קרובים בסודות שלנו ויותר כיף זה לשמוע סודות של אחרים ולהבטיח לא לספר לאף אחד.

זה נותן תחושה נעלה.

'אני אדם קרוב אליו והוא סומך עלי!'

זה נחמד!

אבל..

אחרי הרבה זמן הסודות האלה מתחילים להעיק.

סודות על גבי סודות על גבי סודות.

שכבות על גבי שכבות.

זה מתחיל למטה ברגלים ולאט לאט עולה כלפי מעלה.

לבסוף הסודות האלה מגיעים לגרון.

כבר אי אפשר יותר!

צריך לספר למישהו.

ואז צריך להתמודד: הרצון שלנו להשתחרר מכמה סודות מול קיר זכוכית שנקרא אמון.

מעידה אחת קטנה והקיר נשבר למיליוני רסיסים קטנטנים.

קיר מיוחד הוא האמון.

לחלקנו הוא עבה מאוד!

לחלקנו הוא דק מנייר.

במשך ההיכרות שלנו עם אנשים שונים הקיר מתחיל להיבנות.

בניית קיר האמון הוא תהליך ארוך ומייגע אך דרושה שניה אחת קטנה כדי לשבור אותו.

ואם אין לך קיר זכוכית איתן לא תקבל יותר סודות.

ככה זה עובד.

פורקן או אמון?

דרוש מישהו לשיתוף סודות?!?

קו נטוי אמר משהו, הוא נתן לי מן תחושת תקווה.

יותר חם באלסקה.

סול. '