.המציאות דרך עיניים כחולות.

"נו בואי רגע" עידן עמד שם וחייך.

"מה אתה רוצה?!" סול ניגשה אליו בפרצוף ללא הבעה.

הוא כרך את ידו סביב המותן שלה והחל ללכת.

הוא דיבר ודיבר ודיבר..

והיא? היא פשוט נהנתה מהתחושה הזו.

היא אוהבת שבנים כורכים ידם סביב מותנייה.

הוא המשיך לדבר.

היא שמעה אך לא הקשיבה.

בתום הליכה ממושכת הוא נעצר נעמד מולה וחיבק אותה.

בסוף הוא גם נישק אותה.

היא אהבה את זה. מאוד.

עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה...

ואז הם חזרו למקום בו היו כולם.

וזה היה מוזר שהחברים שלה ישבו צחקו ודיברו עם החברים שלו.

אבל זה לא ממש הפריע לה.

הוא ישב שם מחבק אותה.

מגניב מבטים, מגניב נשיקות.

והיא? היא הייתה בשמים.

כך עבר הלילה.

והבוקר? הבוקר הגיע מהר משציפתה..

"סול, קומי!! בא לי ללכת להארי פוטר." יובל עמדה שם, מעירה אותה.

"לא.. אין לי כח היום.."

'עוד חלום עליו לאוסף. גם אחרי שנתיים.'