'אתם מאכזבים אותי!!! אני פה בחיפה אצל סבתא ולאף אחד אין מוזה לצאת?! תתביישו!!' היא כתבה במסנג'ר.
לקראת 11 וחצי בלילה הוא שלח לה הודעה אם היא עדיין רוצה לצאת והיא ענתה בחיוב.
היא התרגשה. ממש התרגשה.
"יש לך דייט!!" ים אמרה לה בטלפון כשסיפרה לה מה קרה.
הלב שלה פעם בחוזקה.
היא רצה לחדר האורחים של סבתא והתלבשה הכי יפה שיש.
"אל תשכחי מחשוף!! ולובלו!!" ים אמרה לה קודם לכן והיא שמעה לעצותיה של חברתה הטובה.
היא עמדה מול המראה, התאפרה, סירקה את שיערה ולבסוף עמדה וחייכה.
היא לקחה את הפלאפון שלה ושלחה לו SMS: 'מוכנה! :)'.
היא ישבה בחדר, על המיטה וחיכתה.
'כמה זמן לוקח לשלוח הודעה בחזרה?!' היא חשבה לעצמה לאחר 10 דק' של ישיבה ממושכת.
היא אחזה בגיטרת הילדות של דוד שלה והחלה לנגן מנגינה, לא מנגינה מוכרת.. סתם.. אלתור.
הפלאפון צלצל על הצג היה כתוב 'גיא'. היא חייכה וענתה.
"אני מתעכב קצת, עוד 5 דק' אני אתקשר ותבואי לגן רקפות. את לא כועסת נכון?"
"לא.. לא.. זה בסדר."
"ביי"
"ביי"
היא התיישבה על הרצפה, נשענת על המיטה ובוהה ברצפה.
5 דקות עברו.
9 דקות עברו..
13 דקות עברו...
21 דקות עברו....
השעה הייתה עכשיו 00:16.
'יובשתי..' היא חשבה לעצמה.
הראש התחיל לכאוב והעיניים שלה החלו לשרוף מהעייפות.
בלי לחשוב פעמים היא לקחה את הפלאפון שלה וכתבה לו SMS על שהשעה מאוחרת ושפעם אחרת הם יצאו בשעה נוחה יותר.
היא התקשרה לים וסיפרה לה מה קרה.
"חכי רגע, קיבלתי SMS" היא הסתכלה על הצג וראתה שכתוב 'גיא' "זה מגיא, שניה אני אגיד לך מה הוא כתב"
היא פתחה את ההודעה, 'אבל כבר יצאתי' הוא כתב שם.
"מה הוא אמר?" שאלה ים.
"שהוא כבר יצא מהבית.. זה לא הגיוני את מבינה?! אם הוא יצא, למה הוא לא התקשר?!" היא הייתה פגועה וכועסת עכשיו.
"את לא יכולה לדעת... תזכרי מה שמאי תמיד אומרת: 'כל מה שקורה הוא לטובה.' וזה נכון..!"
"מה הייתי עושה בלעדייך?! אני כל כך אוהבת אותך!!" היא חייכה
"גם אני אותך!"
"ביי ביי"
"ביי"
פעמיים גיא ניסה להתקשר אל סול בזמן השיחה אבל היא לא ענתה. כשהשיחה נותקה השיחה השלישית הגיעה והיא ענתה.
היא התנצלה, הוא דיבר בשקט, היא הרגישה רע ושאלה אם הוא כועס, הוא טען שלא, היא ביקשה שידבר איתה מחר, והוא הסכים, היא נפרדה והוא נפרד.
היא עדיין הרגישה אשמה.
'אבל אני זו שצריכה לכעוס - אני יובשתי הוא ייבש אותי!' היא חשבה לעצמה אבל זה לא עזר האשמה נחתה עליה.
היא לקחה פיסת נייר והחלה לכתוב עליה שכנועים לעצמה. על זה שהיא לא רוצה אותו הכלל, שהם רק ידידים, שהיא בכלל לא צריכה את זה כרגע, שהוא מחיפה והיא מיהוד.
היא הלכה לחדר האמבטייה, ניקתה את האיפור מעל פניה, שטפה פנים, צחצחה שיניים, חזרה לחדר, החליפה בגדים, נשכבה במיטה וניסתה להרדם.
ביום למחרת הוא לא דיבר איתה כמו שהבטיח והיא לא ידעה באיזו נימה לשלוח לו את ההודעה שלוקחת צעד קדימה ראשונה.
גם ביום שלאחר מכן.
הם בכלל לא היו ביחד והיא לא הבינה למה הם מתנהגים כמו זוג נשוי עם הרבה אגו.
אסור לה לאבד חבר נהדר כמותו. פשוט אסור לה.
ורק בגלל איזה כמעט אחד.
כפרעל התמונה החדשה שעיצבתי לבדי ובעצמי! D:
צוק. (:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
