הרהורים. . .

כולם סובלים, לרוב גם את. אין לך מושג מה לשפר או לדרדר או לא לגעת [לדעת].

זה עצוב להסתכל על העולם הזה של הכאב... החתכים, השחור, הסודות.

ולחשוב שהיית בעולם הזה. ועדיין קיים בך הפחד שעמוק בפנים הוא עדיין חי עמוק בתוכך,

מחכה לפרוץ בהזדמנות שתשבור אותך לנצח. מפחיד כמה שאת יכולה להזדהות איתו.

לפעמים את מתגעגעת אליו, רוצה ליפול לתוכו שוב, כמעט מתפתה.

ולפעמים יש חתכים קטנים שמובילים אותך לשם, אבל את חוזרת בזמן. לפני שהוא משתלט עלייך שוב.

ומה אם בפעם הבאה לא תוכלי לסרב לו? מה אם בפעם הבאה תישאבי לתוכו כמו אז?

הרבה סימני שאלה ואפס תשובות.