הרהורים. . .

בעבר כשהיה רע חשבתי להתאבד והייתי שלמה עם זה.

היום אני מודעת לנזקים שזה יעשה להורים שלי, לפחות אחד מהם. אז כבר לא.

אבל זה לא אומר שאף פעם לא רע. מאוד רע, ומוות נראה כמו פיתרון טוב... חבל שרק בתאוריה.

קשה לי להמשיך לקום בכל בוקר לבית הספר, ואף אחד לא מבין אותי.

קשה לי לקום בלי סיבה, למזג אוויר קר וקודר לעוד יום בו אצטרך לחיות עם עצמי.

אני מעדיפה להמשיך לישון, לחלום עוד קצת על הבלתי אפשרי...

קשה לי עם הגעגועים למשהו שאף פעם לא היה לי, לא יהיה לי...

אבל אף אחד לא מבין. גם לא זה שאני מדברת אליו כל לילה,

זה שאף פעם לא מראה נוכחות, סימן שהוא שם, אפילו קטן...

קר לי.