פוקחת עיניים,

מרגישה הרגשה מוזרה.

אני מרגישה מן שלווה כזאת,

כזאת שמרגישים כשנימצאים ממש קרוב לים ואין אנשים מסביב,

כזאת שמרגישים כששוכבים על הדשא ומביטים בתנועתם האיטית של העננים,

כזאת שמרגישים מוקדם בבוקר, בחורף, כשיש סערה בחוץ ואתה נימצא מתחת לשמיכה חמה,

כזאת כשמרגישים כשניפטרים ממישהו שלא רוצים בקרבתו.

היום בבוקר, בדרך לבית הספר,

הרגשתי את ההרגשה הזאת, את השלווה.

השלווה הזאת כמעט השכיחה ממני את כל הצרות של חודש יוני,

היא מילאה אותי בשקט נפשי שכל כך קיוויתי שיבוא,

היא מילאה בי את כל הריקנות הזאת שהייתה בי,

אני מרגישה נקייה עכשיו,

כל כך נקייה.

בדרך לבית הספר, אולגה התקשרה אליי:

"אלינה! כמה זמן לא שמעתי ממך!!"

"חחח כן, שנים לא שמעת ממני..."

"מה קורה איתך? מה את עושה?"

"אני.. בדרך לבית הספר.."

"אה.. תקשיבי, חחח מישה רוצה את מספר הפלאפון שלך!, לא יודעת מה לומר לו!"

"..מה?! למה הוא רוצה את מספר הפלא שלי?"

"נו, הוא רוצה להכיר אותך קצת, אני יודעת....."

"וואי, תראי, ממש לא בא לי עכשיו היכרויות, לא בא לי בזמן טוב, אולגה."

"תראי, את לא חייבת להיות איתו בקשר כזה.. אתם יכולים סתם לדבר ולהיות ידידים.."

"..אני אחשוב על זה, אבל אל תתני לו את מספר הפלאפון שלי בינתיים, טוב?"

"טוב.. מתיי את מסיימת היום?"

"אממ.. ב-2 ניראה לי."

"טוב, אני אני אתקשר אלייך ב-2 ונלך ביחד הבייתה טוב?"

"אוקיי.."

"ותחשבי טוב טוב, הוא לוחץ עליי שאני אביא לו את הפלאפון שלך.. ממש לוחץ"

"נו אז יופי לו.. שיחכה בסבלנות!"

"חח ביי בינתיים.."

"ביי."

-

פאק,

עד שניפטרתי מאיזה הומו מפגר אחד, בא לי עוד אחד..

אין לי כוח לשיט הזה,

שיעזבו אותי בשקט.

-

היום באתי ב-8 לשיעור פיסיקה,

והסתבר שלכיתה שלי יש פיסיקה כמעט כל היום אז אני בבית עכשיו,

מחכה לשעה 1, כדיי ללכת לתנ"ך

אתמול הלכתי הבייתה כי חשבתי שאין תנ"ך כי הבני זונות מהכיתה שלי

אמרו לי שאין.

קיצר אמרו למורה שזה לא באשמתי, אני מקווה שהיא לא תזיין לי ת'שכל על זה.

יש לי קצת זמן לנוח עד 1 ועשרה.

*

Soundgarden/ Black Hole Sun