שמתי את הכובע של הקפוצ'ון שלי אל הראש ויצאתי בשקט מהקהל, ביל לא ראה, לא רציתי שהוא יראה כדי שלא יגיד משהו.
יצאתי מהאולפן, בחוץ בדקו לי את הכרטיס והכניסו אותי אל מאחורי הקלעים והלכתי לחדר שלנו [של להקה..] שטפתי את השיער בכיור שהיה שם וניגבתי במגבת של אחד מהם, נראה לי של ביל או גוסטב, הלכתי אל מאחורי האולפן והצצתי אל תוך התכנית, אחרי שהם סיימו את הראיון הם עלו לשיר כמה שירים,
"תודה רבה לכם טוקיו הוטל ובהצלחה במסע ההופעות הקרוב" אמר המנחה.
"תודה לכם!" אמר ביל והם ירדו, בדרך, תום ראה אותי והתיישב לידי.
"מה את עושה פה?"
"המעריצות בקהל ירקו אלי אז הלכתי לשטוף את השיער"
"אהה.. ירקו????"
"אתה ממש מהיר מחשבה" אמרתי בחיוך והוא צחק צחוק קטן.
"איך היתה ההופעה?"
"טובה, המקום הזה ממש מזכיר לי את הפעם הראשונה שנפגשנו, ואז ההפתעה שאתה וביל עשיתם לי"
"תודה אל הקרדיט.."
"אתה ממש מזיע"
"ככה זה אחרי כל הופעה" אמר תום ואני שמתי את היד שלי אל הלחי שלו ואמרתי:
"אתה גם ממש חם"
"זה בלי קשר להופעה" אמר ותפס לי את היד ונישק אותה,
"תום אל תעשה את זה"
"למה?"
"כי ככה" אמרתי והוא המשיך, מהיד הוא התחיל לעלות לכתף אבל אני שמטתי את היד שלי מזרועותיו ואמרתי:
"תום תפסיק.."
"לא יכול ולא רוצה"
"אני בטוחה שאתה לא רוצה לריב עם ביל, וחוץ מי זה, אני אוהבת אותו"
"הוא יבין" אמר תום והתקרב אל הפנים שלי,
"תום די..!"
"אה אה" אמר והמשיך להתקרב, אני ניסיתי להתרחק מימנו אבל נתקעתי בקיר ואז הוא נצמד אלי ושם את ידיו אל מותניי.
"תום, תעזוב אותי!"
"לא"
"אז אני אעזוב אותך" אמרתי והדפתי אותו חלש והתחלתי ללכת לחדר, אבל הוא הדביק אותי וחיבק אותי ממאחור.
"תום, תפסיק בבקשה!" אמרתי והתחלתי לבכות, כשהוא שמע שאני בוכה, הוא עזב אותי ובא מולי, הורדתי את פניי למטה והוא הרים אותם את הסנטר, דמעה אחת נפלה מעניי, תום העיף את ידו מימני והלך [כמעט רץ] לחדר שלהם, לא רציתי לראות אותו, ובטח שלא את ביל אז יצאתי מהבניין והתחלתי ללכת, שמתי את המעיל שלי ושפשפתי את ידיי אחת בשנייה ושמתי אותן אל הלחיים שלי, כמעט נרדמתי, לא הבנתי את מה שהיה כתוב אל השלטים והרגליים שלי כאבו, לא היה לי כלום כי התיק שלי היה בחדר, התיישבתי באיזה פינת רחוב ונרדמתי.
פלאש חזק העיר אותי, כבר היה בוקר או לפנות בוקר, כיסיתי את פניי מהר כדי שלא יתחילו שמועות אל סמים..
"בואי אני אתן לך לשתות" אמרה אישה דיי זקנה ולקחה את ידי.
"מי את?" שאלתי
"אני כתבת של העיתון האזורי."
"בבקשה אל תצלמי אותי"
"אל תדאגי, לא מזהים אותך בתמונה ואת לא נראית כמו מישהי שמשתמשת בסמים, רואים שאת מבית טוב"
"תודה" אמרתי והיא הכניסה אותי לאוטו שלה ולקחה אותי לוילה גדולה, נכנסנו פנימה והיא הושיבה אותי אל הספה והביאה לי כוס תה.
"תודה" אמרתי ולגמתי מהכוס
"את יודעת איפה הסטודיו של טוקיו הוטל?"
"את לא מאוד קרובה אבל אוכל לקחת אותך לשם כשתסיימי לשתות"
"תודה רבה לך" אמרתי ושתיתי מהר את כל מה שנשאר בכוס, היא שמה אותה בכיור ויצאנו,
"אני יודעת מי את, אם את צריכה עזרה במשהו, אני כאן בכל זאת את בארץ זרה" היא נתנה לי כרטיס ביקור, לא קראתי אותו והכנסתי אותו ישר לכיס.
"תודה אבל בינתיים אני לא צריכה עזרה" נשענתי אל החלון, וכמעט נרדמתי אבל התאמצתי להישאר ערה.. הגענו לפתח של הסטודיו.
"זהו, בבקשה"
"תודה רבה לך!" אמרתי ויצאתי מהמכונית וראיתי אל שני העמודים בכניסה לסטודיו תמונה שלי שלמעלה כתוב טלפון כדי להתקשר עם רואים אותי, עליתי לאט במדרגות וצעדתי לעבר הדלת, הרמתי את ידי כדי לדפוק אל הדלת אבל פחדתי משום מה והתביישתי, הורדתי אותה והתיישבתי אל המדרגה, מקופלת בתוך עצמי.
"ענבל? זאת את?" שמעתי מישהו שואל מאחורי בבהלה, לא עניתי, הרגשתי כאילו אין לי פה..
"ענבל??" אמר אותו האחד והתיישב לידי, זה היה גאורג, ראיתי מהצד את השיער שלו
"ענבל תעני לי!" הוא אמר וניער אותי, הרמתי את הראש אליו ונשענתי אליו, לקחתי את ידו וחיבקתי אותה כאילו היא הדבר הכי יקר לי, היא היתה חמה והיא חיממה אותי קצת,
"ענבל? את בסדר??" הוא שאל, לא עניתי, הוא שוב ניער אותי, אחרי כמה פעמים שהוא ראה שאני לא מתכוונת לענות, הוא הכניס אותי הביתה.
הרגשתי שהוא עוזב אותי ושמישהו רץ אלי ומחבק אותי, חשבתי שזה ביל,
"ענבל? איפה היית?" הוא שאל ונישק את השיער שלי, כן זה בוודאות ביל חשבתי לעצמי, למרות זאת, לא עניתי גם לו,
"תסתכלי אלי" הוא פקד בשקט אבל אני לא הסתכלתי, לא יכולתי לראות לא אותו ולא את תום..
"בבקשה! תסתכלי אלי!" הוא אמר שוב אבל לא עשיתי כלום
"בבקשה! תסתכלי אלי.. בבקשה..." אמר והתחיל להיות לו קול שיש לך כשאתה מתחיל לבכות, עצמתי את עיניי חזק והרמתי את ראשי אליו, לא פקחתי אותן, הדמעות החלו לחלחל,
"תסתכלי אלי, אני יודע שאת לא מתכוונת לזה" אמר ביל בקול סדוק, הורדתי את הראש שלי ופקחתי את העיניים, הוא לא אמר כלום, רק בכה ומשך באפו כמה פעמים, לא זזתי יותר מ3 דקות [לא שזה הרבה] ואז, כשהראש שלי עדיין היה למטה, התקרבתי אליו וחיבקתי אותו, הוא חיבק אותי גם, זה היה חיבוק חלש, שנינו בכינו ולאף אחד לא היה כמעט כוח בידיים.
"אני אוהב אותך..." אמר ביל והרים את ראשי אליו, העיניים שלי היו עצומות, הוא שם את ידיו אל לחיי וחימם אותי, פקחתי את עיניי לאט לאט וראיתי את עיניו האדומות ואת הדמעות והאיפור שנמרח, מהצד ראיתי את תום, הסתכלתי אליו כאילו הוא אוויר, לא ראיתי אותו.
ביל הושיב אותי אל הספה ליד תום, קמתי מהר, לא בגלל שלא רציתי לשבת ליד תום, בגלל שלא רציתי שהוא יעשה משהו, התיישתבי אל כיסה ובהיתי ברצפה,
"למה הלכת?"
"יצאתי מהאולפן והלכתי לאיבוד"
"אני יודע שזה לא נכון, למה הלכת?" אמר ביל בשקט,
"הלכתי כי.. כי..."
"אל תדאגי, תום סיפר לי"
"מה הוא סיפר לך?"
"הוא סיפר ש.. אממ ש.."
"שניסיתי לנשק אותך" חתך אותו תום, הרמתי מהר את ראשי אל האוויר, תום לא היה שם, רק קולו היה, הורדתי שוב את ראשי והסתכלתי אל הרצפה.
"אתה לא כועס?" שאלתי
"אל מה אני יכול לכעוס?"
"אל זה שכמעט התנשקתי איתו"
"אבל את עצרת אותו.. עכשיו תגידי לי למה הלכת?"
"כי לא רציתי לראות אף אחד"
"למה?"
"כי רציתי להיות לד, רציתי שיהיה לי קר, רציתי להיות מסכנה"
"את בטוחה?"
"כי לא רציתי לראות איך אתה או תום תגיבו"
"איך תום יגיב?"
"כן, איך הוא יגיב כשהוא יראה שאני מתנהגת כרגיל כאילו לא קרה דבר"
"מי הביא אותך לכאן?"
"איזה אחת.. הנה היא נתנה לי את זה" הגשתי לו את הכרטיס והוא הקריא בקול:
"ריה שולרץ, כתבת מקומית וראש קבוצת "עזר לחלש", המבורג."
"מה?" שאלתי וחטפתי את הכרטיס מידיו של ביל.
"אז בגלל זה היא אמרה שהיא מכירה אותי, לא בגלל שאני איתך"
"מי היא?"
"היא חברה טובה של סבתא שלי, היא באה פעם לארץ וראתה אותי, כנראה שהיא זיהתה אותי"
"טוב, נודה לה אחר כך, עכשיו, בואי, את צריכה להתקלח, את ממש מלוכלכת" אמר ביל והקים אותי מהכיסא, נתתי לו חיבוק שוב, רק שהפעם זה היה חיבוק חזק יותר,
"תודה, גם אני אוהבת אותך" אמרתי וביל נתן לי נשיקה בשיער כמו שהורה נותן לילדיו, ולקח את ידי, בדרך, ראיתי את תום, "מאיפה הוא צץ?" חשבתי ואמרתי לתום:
"היי תום, לא ראיתי אותך"
"מה??" אמר תום וקם, כשהוא ראה שאנחנו עולים, הוא התיישב בחזרה.
ביל הפעיל את המים ואני הורדתי את החולצה והמכנסיים והתיישבתי אל האסלה.
"את יכולה להיכנס" אמר ביל, המים היו חמים ונעימים, הורדתי את התחתונים והחזייה והתיישבתי, עצמתי עיניים ונרגעתי לגמרי, ביל הכניס את ראשו אל תוך האמבטיה ואני כיסיתי את הפרטים של רציתי שיראה בידיים, "אפשר גם להיכנס?" שאל, שמתי סבון ועשיתי קצף כדי שלא יראה אותי, "אממ. אה... טוב בסדר" אמרתי והתיישבתי, ביל נכנס עם תחתונים לאמבטיה והכניס את פניו אל תוך המים ובמהירות הוציא אותם והפריץ אלי מים.
"היי!" אמרתי וחייכתי אליו.
"זה ממש לא הוגן, אני עירומה ואתה עם בגדים, או ששנינו עם בגדים או שאף אחד" אמרתי.
"אממ.. אני לא אשכב איתך כאן, זה בטוח, יש לך בעיה שנהיה עירומים?"
"לא ממש.."
"טוב, אז אני אלך אל האפשרות הראשונה, אמר ביל והוריד את התחתונים, אף אחד לא זז, שנינו היינו מתוחים ממש,
"זה די מפריע, אנחנו לא זזים כשאנחנו בלי בגדים" אמר ביל, התקרבתי אליו לאט לאט והוא אלי, ואז התנשקנו, ואחרי הנשיקה התחבקנו, זה לא היה מוזר, זה היה נחמד, כאילו שהבגדים היוו מחסום כזה מוזר, זה היה הרבה פחות פיזי מימה שחשבתי, והרבה יותר ריגשי, כנראה שלביל לא היה בכלל ניסיון, בחלק מהקטע הזה, הוא לא נשם, ראו שהוא היה לחוץ קצת,
"הכל בסדר?" שאלתי אותו
"כן, אני בסדר גמור.." לא ראינו שום דבר אחד לשני, מה שמאוד הקל אלי ואני בטוחה שגם אליו,
"אתה רוצה להתלבש?" שאלתי [בקצת אכזבה]
"לא.. ממש לא פשוט אממ.. אין לי איך להגיד את זה.."
"גם לי אין הרבה ניסיון בדברים כאלה.."
"היי! זה לא היה יפה! אני פשוט לא רוצה לדבר אל הדבר הזה"
"טוב סליחה" אמרתי בחיוך.
"בוא לכאן רגע ותעצום את העיניים" עצמתי עיניים מתי שביל קם כשהוא התיישב, הוא עצם עיניים ואני קמתי והתיישבתי במקום שלו,
"עכשיו תסתובב אלי עם הגב"
"טוב.." אמר ביל והסתובב,
"לך קצת אחורה, זאת אומרת, אליי" אמרתי וביל בא אלי אם הגב, שמתי את רגליי משני צידיו ועשיתי לו מסאז' בגב..
"נעים.." אמר ביל
"תשתחרר קצת.. אני לא אטרוף אותך" אמרתי וביל צחק צחוק חלש, המשכתי ללחוץ אל הגב שלו, לקחתי את הראש שלו, והשענתי אותו מעל החזה שלי, ונתתי לו נשיקה במצח,
"אני אוהב אותך ענבל" אמר לי ביל
"גם אני אוהבת אותך... אבל תבטיח לי, שכל עוד אנחנו ביחד, לא נפרדים, לא נוטשים ולא הולכים, אני מתכוונת גם אליך וגם אליי"
"טוב, מבטיח.." אמר ביל והסתובב אלי, ונתן לי נשיקה, כנראה שבאמת שחררתי אותו כי עכשיו לא היתה לו בעיה, הוא השעין אותי אל השיפוע של האמבטיה ונשכב חצי אלי ונישק אותי וחיבק אותי,
"כבר אמרתי לך שאת מנשק ממש ממש טוב?"
"כבר אמרתי לך שלפעמים לא מדברים?" שאל בחיוך ביל,
"לא תצליח להשתיק אותי.." אמרתי
"אה באמת??"
"כן"
"הנה אני אראה לך.."
"בוא ותנסה.." אמרתי והוא נתן לי נשיקה, אחת ממש ממש טובה שבאמת השתיקה אותי אבל לא אותו.
"אני אוהב אותך כל כך"
"א.." התחלתי להגיד אבל הוא שם את האצבע שלו אל הפה שלי ולא נתן לי לדבר, פתחתי את הפה שלי ונשכתי את האצבע שלו [לא חזק..]
"איי!!" אמר- צעק ביל
"סליחה.."
"סלחתי ושכחתי" אמר ביל חיבקתי אותו חזק והוא אותי, ואז הוא נתן לי נשיקות בצוואר,
"זה מדגדג.." אמרתי,
"תתגברי" לחש לי ביל ואני צחקתי
"אני אוהב את הצחוק שלך"
"גם אני אוהבת את שלך.. ואני אוהבת אותך ו.. להמשיך?"
"עם את רוצה.."
"ואני אוהבת את זה שאתה רגיש ומתחשב ועוזר ורומנטי ואני אוהבת, עכשיו דברים פיזיים, אני אוהבת איך שאתה מנשק ומחבק ואת זה שאתה תמיד עדין ואת הפנים שלך והעיניים שלך, זה העיניים הכי יפות שראיתי וגם הכי מיוחדות וטובות ואני אוהבת את הגוף שלך ואת הכל בך"
"תודה.. כנ"ל.."
"תשובה מנומקת ביותר" אמרתי ונתתי לו נשיקה, אבל בכללי, מה אני צריכה פירוט? הרי הוא אמר לי את הדברים האלה עשרות פעמים, ואני לו.. אבל אני שמחה לשמוע את זה כל הזמן.
"התקדמנו עוד צעד אחד" אמר ביל
"אני שמחה.."
"גם אני"
"אממ.. אתה לחוץ לעשות את זה?" שאלתי
"את מה?"
"לשכב.. אתה ממש רוצה לעשות את זה כבר?"
"אני ממש לא יודע.."
"אז שתחליט, תגיד לי.."
"למה?"
"כי.. אני חושבת שאולי הגיע הזמן.."
"טוב, אני אחשוב אל זה.."
"בסדר.. עכשיו, יש לי בקשה.."
"מה?"
"אפשר נשיקה?"
"במיוחד בשבילך, מנה גדולה של נשיקות" אמר ביל ונתן לי נשיקה ארוכה ארוכה ואחריה עוד כמה קטנות.
"ממ טעים תודה רבה, אפשר לדבר עם השף?"
"כן אני אלך לקרוא לו.." אמר ביל וצחקנו,
"שמעתי שמישהי רוצה לדבר עם השף??" אמר ביל
"כן, אני.. איך עשית את המנה הנפלאה הזאת?"
"שמתי קצת מי זה" אמר ביל ונתן לי נשיקה אל האף
"ועוד קצת מי זה" ונישק אותי באוזן
"ושתי כפיות מי זה" אמר ונישק לי את הצוואר
"ו4 כפות של זה" אמר ונתן לי נשיקה בפה, ממש טובה..
"אני אעשה אותה פעם.." אמרתי לביל והוא חזר לתפקיד החבר..
"את יכולה לעשות לי אותה עכשיו?" שאל ביל
"בשמחה.. תגיד לי עם יצא טוב" נתתי לו נשיקה באף ובאוזן וכמה נשיקות בצוואר ונשיקה ארוכה בפה.
"איך יצא?"
"מעולה! תכיני לי אותה כל ערב.."
"אז אתה תכין לי אותה כל בוקר"
"טוב.. אני אשאר ער כל הלילה כדי שיהיה לך טוב בבוקר.."
"ואני אעמוד ואעבוד כל היום כדי שיהיה לך טוב בערב."
"יופי, אז בעניין נשיקות לא יחסר לנו אף פעם.." אמר ביל
"מה עם הצהריים?"
"בצהריים, בצהריים נבוא לכאן, למסעדה."
"כאן זה המסעדה?"
"כן, כאן פגשת את השף לא?"
"נכון.." אמרתי בחיוך..
"סליחה, מלצר, אפשר חשבון?" המשכתי את המשחק הקטן שהמצאנו
"כן מיד אביא לך אותו.. זה.. 5 נשיקות בפה ו6 בצוואר ו3 באף."
"או קיי.." אמרתי ונתתי לו 3 נשיקות באף 6 נשיקות בצוואר ובסוף, 5 נשיקות בפה
"ו.. טיפ" אמרתי ונתתי לו נשיקה ממש ממש ארוכה בפה והרבה נשיקות בצוואר.
"בשביל המלצר שאני הכי אוהבת בעולם"
"אל תשכחי, אני גם שף" אמר ביל וצחקתי
"ועוד קצת בשביל השף" אמרתי ונתתי לו עוד נשיקה בפה וכמה באף.
"חזרי אלינו שוב!" אמר ביל
"כל יום, כל שעה וכל דקה."
"את תביאי לנו הרבה כסף.. אז תודה מראש" אמר ביל ונתן לי נשיקה ארוכה..ביל התיישב וגם אני , הקצף כבר לא כיסה אותי, והייתי חשופה לגמרי מולו, אבל הוא לא הסתכל אל שום דבר חוץ מהפנים שלי.
"איך אתה כזה.. כזה רגיש ומבין? אתה קורא אותי כמו ספר.." אמרתי לביל
"אני ממש לא יודע, זה טבעי אצלי, אם יש למישהו בעיה שהוא רוצה בה עזרה, אני תמיד אבוא ואבין אותו ואנסה להזדהות איתו"
"הלוואי ואני הייתי יכולה להיות כזאת"
"את כזאת"
"לא נכון, אני לא באה בכל פעם שקוראים לי לעזור, ואני לא תמיד נחמדה ומבינה, האמת שהרבה אנשים משעממים אותי, כאלה שלא עושים דברים נועזים או שאף פעם לא מגיעים לשיאים חדשים"
"ומה נראה לך שאני תמיד נחמד? אני ממש לא, את כנראה זוכרת אצלי רק את הדברים הטובים"
"זה רע?" שאלתי
"מה רע?"
"זה רע שאני זוכרת אצלך רק את הדברים הטובים?"
"לא, ממש לא.. לדעתי זאת אחת התכונות היותר חשובות"
"ודרך אגב, הרבה אנשים משעממים גם אותי.. כששואלים אותי 10 מיליון פעם ביום למה קוראים לכם טוקיו הוטל, זה משעמם, וגם אנשים שהם לא כתבים או עיתונאים."
"אני משעממת אותך?"
"יש כמה אנשים שאף פעם לא ישעממו אותי, אלה תום, גאורג, גוסטב ואת"
"תודה אל התואר.."
"בבקשה.."
טוב, אני חייבת ללכת ביי!!!!!!! ותגיבו!! [בקשר לדוכן.. עם תרצו, אני אביא לכם..] ביייי! P:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
