היי!!
אני עוד במצב של שינה, אז עם אני נרדמת באמצע, סליחה..
טופ...
תמונה להתחלה:
אני כבר מרגישה יותר טוב!!
נממ... או קיי, אז היישר לתמונות!!!!
טופ, הנה תמונות מתכנית טלויזיה שביל ותום התארחו בה אתמול:
אם גם אתם תוהים מה הקטע עם הגומי... לי אין מושג!!
וואי הם נראים כמו מפגרים!! חח...! באמת! תסתכלו!:
לצפייה בתכנית:
Frag doch man die Maus - Interview
Frag doch man die Maus - 1 000 Meere
טוב... אממ עוד תמונות? סבבה!
עיתונים:
או קיי, מצאתי באיזה בלוג בישרא, מילים של שיר חדש של טוקיו,
[אני לא בטוחה שזה אמיתי.. אולי כן...]
אז הנה המילים:
Tokio hotel "So nicht". Ich traue der Ruhe nicht
Denn sie kommt ohne licht
Das macht mir angst
Wir kommen nicht weiter
Es ist halt nicht immer heiter
Ich weiß das du bangst
Weiß nicht was noch kommt
Weiß nicht was du willst
So sollte es nie werden
So sollte es nie werden
Es kommt
Ist dann vorbei
Für immer aus
So sollte es nie werden
So schnell kann's kommen
Wie gewonnen so zerronnen
Schon lang so kalt
Die liebe pflegen
Ohne aufzugeben
Doch es gibt kein halt
Weiß nicht was noch kommt
Weiß nicht was du willst So sollte es nie werden
So sollte es nie werden
Es kommt
ist dann vorbei
Für immer aus Was auch immer passiert
was auch immer geschieht
ich weiß was du meinst
da hilft auch kein Lied
da hilft auch nicht dieses Lied was auch immer passiert
was auch immer geschieht
ich weiß was du meinst
da hilft auch kein Lied
da hilft auch nicht dieses Lied
es ist zu spät
es ist zu spät
es ist zu spät
so sollte es nie werden
so sollte es nie werden
so sollte es nie werden
so sollte es nie werden nun ist es vorbei
so sollte es nie werden niemals werden
so sollte es nie werden niemals werden
so sollte es nie werden niemals werden
so sollte es nie werden das ganze allerlei
איזה ראיון שראיתי שבו אומרים שגיאורג הוא דווקא הבתול!!
ולא ביל! [גיאורג אמר בעצמו שהוא שכב עם מעריצה! איך הוא בתול??]
אולי אלה שמועות.. או שזה עוד אחד מהמקרים שביל ותום משקרים?
הם אמרו שהם משקרים כמעט כל הזמן ושתמיד השקר יוצא להם טוב.. מי יודע? הנה הראיון:
ladylover: " הכינוי של טום הוא אליל סקס - הבנות אוהבות אותו. אבל הוא רק בודק את הבנות בשביל למצוא
חברה לביל.
טוקיו הוטל חזורים שוב! עם הסינגל החדש שלהם "AN DEINER SEITE )ICH BIN DA( הם הולכים להיות בראשי המצעדים
בפברואר ובמרץ . למרות שאלבום חדש עדיין אינו מתוכנן.
עיתון YAM רוצים לדעת למה?
YAM: למה לא?
ביל: אנחנו רוצים לסגור את עצמנו קצת ולנקות את הראש - לא ישר אחרי סיבוב הופעות להוציא עוד אלבום בין סיבובי הופעות.
YAM: אז אתם רוצים זמן בשביל המוזיקה שלכם, ומה עם זמן לדברים אחרים כמו אהבה וחברה?
טום: לא חברה, אבל לקחת זמן מבנות מפה לשם. האחרים גם רוצים לקחת זמן בשביל זה אבל זה לא עובד.
אני יכול לומר לכם : גיאורג בתול . וביל וגוסטב עשו סקס, אבל לא יותר מפעמיים שלוש.(צחוקים)
הבנות כנראה שמות לב לזה ותמיד באות אליי.
ביל: וגם כי אני נרתע (מחייך)
YAM: למה אתה נרתע?
ביל: איתי זה כמו שאני צריך ממש לאהוב מישהי . מישהי צריכה לזכות בי באהבה שלי וזה לא קורה בתידרות כזו.
YAM: אתה מחפש אהבה אמיתית?
ביל: מחפש? אני חושב שאי אפשר לחפש את נערת החלומות שלך. זה פשוט צריך לקרות. אני רק מקווה שזה יקרה לי
טום: נערת חלומות,אין בעיה. אני יבדוק את כולן ואז אני בטוח ימצא את האהבה האמיתית של ביל (צחוקים)
טוב.. אז הנה ההמשך לסיפור:
"מה את מסתירה?" שאל תום במבט זועם,
"כלום!! אנחנו סתם מבלים!"
"מבלים?"
"כן!!! אתה יודע מה? נמאס לי! נמאס לי מהכל! נמאס לי מביל נמאס לי ממך ומהסצנות קנאה שלך, נמאס לי לסלוח לך בכל פעם נמאס לי לחיות!" צעקתי וברחתי מהגן, הלכתי לכיוון המועדון ומשם הביתה.
בבוקר כשהלכתי לבצפר, ביל ותום לא באו.. מה שממש הקל אלי כי לא היה לי כוח לפרצופים של שניהם.
כל היום התאפקתי לא לבכות, כדי לא להסגיר את העצב והכעס שלי. תום כל כך אכזב אותי, יותר מפעם אחת. חשבתי שהוא הבנאדם הכי טוב שיכול להיות על פני האדמה. באמת! ככה חשבתי! ועכשיו כשאני איתו, אני רק רואה את הדברים הרעים שבו. הקנאה והכעס המתפרץ שלו ובעיקר הקטע הזה שכל דבר שהוא רוצה הוא חייב להשיג. גם עם זה לא בר ביצוע.. הוא חייב להשיג אותו!
בערב הייתי בחדר שלי והטלפון צלצל. זה היה גוסטב, היחידי שבאמת אכפת לו מימני בימים האחרונים.
"היי.. מה קורה? את בסדר מאתמול?"
"אממ.. כן בערך... אני מנסה להיות בסדר"
"מה יגרום לך לחייך?"
"מה אתה יכול לעשות כדי לגרום לי לחייך?"
"כל מה שתרצי.." 'כדאי לי להזמין אותו לכאן? אני לא יודעת.. אף פעם לא הזמנתי אנשים לבית שלי.. אבל לכל דבר יש פעם ראשונה..' חשבתי לעצמי.
"אממ אתה רוצה אולי לבוא אל הבית שלי? אוי.. שכחתי.. זה רחוק..."
"לא זה בסדר.. אני מאוד רוצה לבוא"
"אתה בטוח??"
"כן הכל בשביל לעודד אותך"
"טוב.. תודה.. מתי אתה רוצה לבוא?"
"אני מיד יוצא.."
"או קיי.. בסדר" אמרתי וחייכתי לעצמי.
"אבל אני לא יודע איפה זה הבית שלך"
"אהה נכון.. אני אחכה לך בתחנה.." הוא ידע בדיוק על איזו תחנה אני מדברת. גם בגלל שהוא גר שם וגם בגלל שזאת הייתה התחנת אוטובוס היחידה שהגיע לשם אוטובוס במגדבורג..
"או קיי אז ביי"
"ביי" אמרתי וסגרתי את הטלפון.
"או קיי, מה ללבוש?" אמרתי לעצמי,
"ממ.. אני חושבת שג'ינס וחולצה שחורה" אמרתי והוצאתי את הג'ינסים שלי.
"מה זה?" הבחנתי בג'ינס ממש יפה ופשוט שלא זכרתי מאיפה הוא.
"ביל." אמרתי בעצב והתחלתי להיזכר בו, כאילו הוא מת או משהו.. הוא גר כמה בתים לידי... אני יכולה עכשיו ללכת לבית שלהם. אבל אני לא אעשה את זה.
"טוב.. את הג'ינס הזה, אני בטוח לא לובשת!" אמרתי והזזתי אותו מהמיטה שלי בעדינות שהפליאה אותי. רציתי כל כך לקרוע את הג'ינס ולא לזכור שהוא נתן לי אותו, אבל לא יכולתי. כמו שלא יכולתי להדחיק את ביל.
התסכלתי על כל שאר הג'ינסים ואף אחד לא ממש נראה לי, פזלתי בכל שנייה אל עבר הג'ינס של ביל. מקופל יפה על הכיסא ושקט.
"למה את מחכה? שהוא ידבר??" אמרתי לעצמי ותליתי מבט מלא תקווה בג'ינס של ביל, לרגע שמעתי את הקול שלו,
"אני אוהב אותך אן" הקול הזה הדהד במוחי מבלי לנוח.. חשתי את נשימותיו על עורפי כמו בפעמים על המרפסת, קולו השקט נרגע במוחי ונתן להתגעגע אליו, כל כך רציתי להריח שוב את הבושם העדין שלו , כל כך רציתי שהוא יעטוף אותי מכל הכיוונים עם הגובה שלו. התיישבתי על המיטה ונזכרתי בכל רגע קטן שהיה לנו. מהסככה על הגבעה עד הקטע שהוא סגר בפני את הדלת של החדר שלו.
"למה אתה כזה ביל?" אמרתי לעצמי והתמלאתי ברחמים עצמיים.
"חייבים לצאת מהמצב הזה. אני יודעת!" אמרתי ופתחתי מגירה קטנה. במגירה הזאת היו כל "החטאים" שלי. קופסת סיגריות, מצית ווויסקי. הוצאתי את הבקבוק, את הסיגריות ואת המצית ועליתי לגג בשקט. התיישבתי והדלקתי סיגריה ופתחתי את הבקבוק.
"זה בהחלט מקרה חירום" אמרתי ולקחתי שאכטה מהסיגריה. נזכרתי ביום שבו אני וג'יני הבאנו את הדברים האלה הביתה.
"או קיי, אן. זה למקרי חירום בלבד!! אסור להשתמש בזה! רק במקרי חירום!" אמרה ג'יני והכניסה את הבקבוק והסיגריות למגירה.
אחרי שסיימתי את הסיגריה ואחרי כמה שלוקים של וויסקי [בכל מקרה, הייתי חייבת להשאיר למקרה החירום הבא] נכנסתי לחדר שלי והתלבשתי מהר באיזה ג'ינס וחולצה שחורה ארוכה. שמתי עיפרון ואיילינר ושמתי גם בושם ויצאתי על התחנה. אחרי כמה דקות, הופיע האוטובוס. התפלאתי שגוסטב לא בא במסחרית של הלהקה..
"היי.. איך התגעגעתי, אתה כבר גורם לי לחייך" אמרתי לו וחיבקתי אותו.
"גם.. מה זה? יש לך ריח של אלכוהול.. שתית?"
"לא.. רק סיגריה אחת וזהו" אמרתי וחייכתי אליו.
"בטוחה?"
"אה הא.."
"טוב, נלך?"
"כן בוא" הלכנו ברגל מהתחנה, מחובקים בדיוק כמו שהלכתי עם תום. פחדתי לרגע שתום יראה אותנו אבל מה אכפת לי? הוא בטח עם איזה ילדה אחרת במיטה.
"איך היה עם ביל ותום בבצפר?" שאל גוסטב,
"הם לא באו.. אין לי מושג למה"
"הם לא חולים, הם גם לא עושים את עצמם חולים, אחרת הם היו אומרים לי ולגיאורג"
"אני לא יודעת איפה הם.." אמרתי ונשענתי על גוסטב.
"אתה יודע? פעם היו לי 2 חברים הכי טובים, קראו להם שיין וג'יני, עכשיו הם מתחמקים מימני כל הזמן. סיפרתי להם הכל.. טוב כמעט הכל והם תמיד עזרו לי אבל עכשיו אין להם כוח אפילו סתם לדבר איתי..."
"רבתם?"
"לא.. גם לך קורה שהכל קורס לך? גם מה שהיה לך מתמיד וגם מה שהרווחת?"
"כן.. זה קורה לכל אחד. צריך לדעת לבנות את הכל בחזרה"
"איך? אין לי אפילו קרשים!" אמרתי בשיא הרצינות וגוסטב הבין את מה שאמרתי.
"את צריכה לחפש טוב, מה יכול לגשר בינך לבין ביל ותום ובינך לבין החברים שלך."
"מאיפה אתה יודע את כל זה?"
"יש הרבה דברים שאני יודע.. כמו זה שעם את מעשנת, את תמותי בגיל 20!" אמר גוסטב ואני צחקתי,
"אני לא ממש מעשנת, לעיתים רחוקות.."
"כן, גם ביל, גיאורג ותום מעשנים לעיתים רחוקות! או שאתה מכור לזה או שאתה לא נגעת בזה!"
"אתה לא נגעת בזה"
"נכון כי אני לא מעדיף ריאות שחורות"
"טוב אולי אתה צודק..." גוסטב שתק. ציפיתי למשפט:"בטח שאני צודק!" אבל להפתעתי, הוא לא בא! מה שגרם לי להאמין שלגוסטב אין את היהירות וההתנשאות שיש לביל ותום מידי פעם.
"טוב, נכנסים?" שאל גוסטב בפתח אל הבית שלי,
"כן.." אמרתי ופתחתי את הדלת. אף אחד לא היה בבית. עלינו ישר אל החדר שלי וראיתי שגוסטב הבחין ברגע בג'ינס של ביל על הכיסא.
"הוא מזכיר לי אותו.. הלוואי שהייתי יכולה לזרוק אותו מהחלון" אמרתי והסתכלתי אל עבר הכיסא.
"את לא יכולה להדחיק אותו.. הוא גר לידך, הוא איתך בבצפר, הוא אוהב אותך! זה בלתי אפשרי" אמר גוסטב "והדליק פנס" בראשי. הכל נראה יותר ברור עכשיו, למרות שאני אמרתי את זה לעצמי שאני לא יכולה להדחיק את ביל. אני לא מאמינה לעצמי.
"אני לא מאמינה לעצמי.." אמרתי לו,
"מה?"
"אני לא מאמינה לעצמי."
"מה זאת אומרת??"
"שכל מה שאני אומרת לעצמי, אני חושבת שזה שקר" אמרתי ונשכבתי על המיטה שלי, הרגשתי כמו אצל פסיכולוג. רק שגוסטב ממש קרא
אותי. הוא ידע אלי הכל גם בלי שסיפרתי לו.
גוסטב נשכב לידי על המיטה ובהה בתקרה. שנינו שתקנו. חשבנו מה להגיד. לא היה אפשר להסתיר את זה עוד, אני רציתי לנשק אותו והוא אותי, ואז בתזמון מושלם אני התקרבתי אליו והוא אלי והתנשקנו. נשיקה ארוכה, עם לשון כמובן ומלאה באהבה ו.. והבנה.
זזתי אליו ונשכבתי אל החזה שלובעדינות וליטפתי את פניו. הוא לא היה כמו ביל ותום, הוא היה שונה. לא מתנשא, לא חושב תמיד שהוא צודק הוא היה.. אני לא יכולה לתאר איך הוא היה.
הוא היה מדהים. זאת המילה. זזתי שוב ועכשיו נשכבתי על כל גופו, הוא ליטף את גבי בעדינות,
"אני אוהב אותך" לחש לי באוזן.
"גם אני אוהבת אותך" אמרתי והכל התפרץ. כל האהבה שלי אליו נשפכה.. עד עכשיו לא מאוד שמתי לב אליוויותר התמקדתי בביל ובתום. אבל כשראיתי שהוא מבין אותי, והפעם באמת. לא כמו ביל שזה פעם ככה ופעם אחרת, כל בעיה שהיתה לי, הוא ידע את הפתרון שלה עוד לפני שאמרתי אותה בכלל! הורדתי את שפתיי משפתיו ושמתי את ראשי אל החזה שלו. הוא ליטף את שיערי...
"אן.." אמר בשקט,
"כן?"
"את באמת אוהבת אותי?" אף פעם לא שמעתי בן שואל את זה, תמיד זאת השאלה של הבנות, אבל ידעתי את התשובה.
"כן" אמרתי והסתכלתי אליו בחיוך,
"באמת באמת?"
"באמת" אמרתי ונתתי לו נשיקה קטנה בלחי וחיבקתי אותו
"ומה עם ביל ותום?" הסתכלתי הצידה בעצב ואמרתי:
"צריך להודות בזה.. אני ותום לא מתאימים, גם לא אני וביל, אני לא יכולה להיות עם אף אחד מהם.." הסתכלתי אל תוך עיניו של גוסטב וראיתי שמשהו לא בסדר.
"אני מבינה.. זה בסדר, אף אחד לא רוצה אותי כמו שאני,זה.. זה.. זה בסדר גמור" אמרתי וקמתי מימנו.
"מה פתאום! אני רוצה להיות איתך!!"
"אז מה קורה?"
"אני לא רוצה לפגוע בביל ובתום.."
"אני מבינה.. טוב, אני.. אני אסתדר איכשהוא"
"מה זאת אומרת תסתדרי?"
"אני יודעת?! הכל בסדר.. אתה יכול להירגע, אתה לא תפגע בביל ובתום"
"מה?"
"מה מה? אתה אומר שאתה לא רוצה לפגוע בהם! אז, בסדר.." קמתי מהמיטה ופתחתי את המגירה של המקרה חירום. זה היה מקרה חירום בהול! גם גוסטב לא רוצה אותי. הוצאתי את הבקבוק והסיגריות.
"מה את עושה??" שאל גוסטב בבהלה,
"מקרה חירום.." אמרתי ופתחתי את הבקבוק ושתיתי מימנו.
גוסטב קם מהר ולקח מימני את הבקבוק.
"היי תחזיר לי את זה!" אמרתי בכעס,
"למה את עושה את זה?"
"הרגל.."
"זה הרגל??"
"כן! בכל פעם שיש לי מקרה חירום רגשי, אז אני עולה לגג מעשנת סיגריה ושותה"
"הכל בסדר איתך??"
"הכל מעולה!!! החיים יפים, האנשים יפים!!" לא שתיתי הרבה אבל הרגשתי שאני עוג רגע מקיאה, קמתי בקושי ורצתי לשירותים והקאתי. חזרתי לחדר קצת יותר בהכרה וגוסטב נועץ בי מבט,
"נו בסדר הבנתי אותך! אתה לא רוצה לפגוע בביל ובתום! זה בסדר! אני אשכח את הכל.. את ביל את תום אותך, את הכל. אף אחד מכם לא יצטרך לראות אותי יותר. אני לא אבוא לא לסטודיו ולא לכל המקומות שאתם בהם.. בסדר? עכשיו.. אני רוצה להיות לבד ברשותך" גוסטב הסתכל בי במבט מסכן ויצא החוצה, נשכבתי על המיטה וברגע נרדמתי.
"היי.." אמרתי לג'יני כשראיתי אותה והלכתי לכיתה, כמו בכל יום, תום היה עם החברים שלו, התיישבתי במקום ושמתי את הראש על הידיים, היה לי כאב ראש נוראי.
"אן? תקשיבי, אני.. אני מצטער על שלשום" אמר תום, לא עניתי לו,
"אן?? אני ממש מצטער.. אני אוהב אותך"
"תום, באמת! הפעמים היחידות שאנחנו ביחד, זה כשאנחנו רבים!"
"את רואה? כל כך פחדת שאני אפרד מימך ואת נפרדת מימני!!"
"מישהו אמר שאני נפרדת מימך?? בוא החוצה יש לי משהו לספר לך.." אמרתי ומשכתי אותו ביד החוצה.
"מה?"
"תקשיב.. אתמול.."
טוב, זהו לעכשיו!!
תגיבו!! אני אעלב עם לא! ]:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
