טוב לחיות בחלום... רק חבל שיש גם סיוטים...

היי אנשים!!!!!!!!

יייאאאאייי קיבלתי פרו סוף סוף!

כשראיתי שקיבלתי את הפרו מיד התחלתי לעבוד, רקע, תיבת מסרים, תמונה בכותרת, רשימות הההההככככללל!!! אז מקווה שתאהבו את התוצאה! כי ישבתי על זה יותר מחמש שעות! מובטח!

עכשיו ההמשך לסיפור!:

הקול היה מוכר לי, מיד ידעתי שזה ביל,

"ביל תעזוב אותי כבר!!" אמרתי וניתקתי אבל הפלאפון ציצל שוב, אותו הקול בקע מהצד השני,

"היי אן.. על תנתקי!!" צעק לפני שלחצתי על הכפתור,

"מי אתה?" שאלתי,

"את לא זוכרת?"

"גוסטב?"

"לא.."

"גיאורג? טום? מי??"

"ג'ון!"

"ג'ון? למה התקשרת פתאום?"

"לא יודע.. חצי שנה לא דיברנו..."

"או באמת טוב שנזכרת"

"אן.. אני מצטער שלא תמכתי בך כמו שהייתי צריך. אני פשוט לא הבנתי את זה שאת לא אוהבת אותי"

"אני לא אמרתי שאני לא אוהבת אותך! אני אוהבת אותך! בתור החבר הכי טוב שלי! אתה כמו אח בישבילי!"

"טוב.. את רוצה להיפגש איתי מתישהו היום?"

"יש כמה דברים שאני צריכה לספר לך.."

"זה שנפרדת מביל? כן אני יועד.. אבל אין לי מושג למה"

"זהו.. לפני שביל עזב אותי, הודיעו לי שאני חולה.. חולה בלוקימיה" גמגמתי והדמעות חנקו אותי,

"לוקימיה??" צעק ג'ון בהפתעה,

"כן" אמרתי בשקט,

"בל את היית בריאה לגמרי!"

"מסתבר שלא.."

"אז מה קורה עם זה? את בסדר? את מתמודדת עם הכימוטרפיה?" המטיר אלי ג'ון את שאלותיו ועשה לי סחרחורת,

"היום, אמרו לי שהבראתי!" אמרתי בחיוך,

"באמת?" שאל בשקט ג'ון,

"כן!! כל כך שמחתי! כבר גדלו לי כמה שיערות, זה היום הכי מאושר בחיי!"

"אני בא לשם.." אמר ג'ון ושמעתי את טלפון נחבט ומתנתק, כעבור חצי שעה בערך, ג'ון הגיע, האו נכנס לאט אלט אל תוך החדר ואני צפיתי בו, הוא בא ושאל אותי,

"סליחה? את יודעת איפה נמצאת אן?" התקרבתי אליו וחיבקתי אותו,

"אנחנו מכירים?" שאל,

"כל כך התגעגעתי אלייך" אמרתי בחיוך וג'ון הבין שזאת אני וחיבק אותי חזק.

"מה קורה איתך? הכל בסדר? את בסדר? הם טובים אלייך כאן? את אוכלת טוב? את רזה מתי בפעם האחרונה אכלת? אני.." המשיך לומר בים השאלות,

"וואו וואו תירגע!! אני בסדר! אתה דואג לי יותר מאמא שלי! שבכלל לא יודעת על כל זה אבל לא נורא.." ג'ון חייך והתנפל אליי בעוד חיבוק והיה נדמה לי שהוא בוכה,

"אני כל כך דאגתי לך! אבל אני והכבוד שלי.. לא הייתי מוכן לחזור כדי להראות חס וחלילה שאני חלש או משהו הייתי בטוח שכל יום המצב שלך מדרדר ובסוף את תמותי.. זה היה אחת מהתקופות היותר קשות שהיו לי בחיים"

"אז אתה יכול להירגע.. אני בסדר גמור, אני אוכלת טוב, יש לי כאן חברים ועוד מעט גם השיער שלי יצמח בחזרה!"

"רוצה ללכת איתי לאנשהו?"

"לאן?"

"לא יודע.. לקניון בברלין" היינו שם אבל משום מה רציתי ללכת לשם שוב, אולי כדי לגרום לביל לקנא?

נכנסנו לאוטו של ג'ון והתחלנו לנסוע.. בהיתי בו בחיוך כל הנסיעה, הוא היה ממש טוב אליי ונחמד. כל מה שרציתי הוא נתן לי ויותר.

"את יודעת.. ניסיתי להתחיל לצאת עם בנות.. אבל לא הצלחתי להוציא מהראש שלי את המחשבות אלייך, על מה שאת עושה בבית חולים ועם ביל בא לבקר אותך ועם הוא דואג לך.. אין לי בעיה שתהיי איתו, פשוט שידאג לך. את הדבר הכי חשוב שיש לי!"

"תודה.. אבל הוא ואני כבר ממש לא ביחד... אני כל כך כועסת על כל מה שהוא עשה לי!"

"אני מבין אותך.." אמר ג'ון וחנה בחנייה ויצאנו מחובקים מהאוטו,

"בוא נלך לשם!" אמרתי והצבעתי על החנות עם המוכר הצבעוני והמתלהב שהייתי בה בפעם הקודמת.

"טוב.." אמר ג'ון ונכנסנו לחנות,

"או! בידיוק חשבתי אלייך!" אמר המוכר בחיוך ויצא מהדלפק ובא לחפש לי חולצות ומכנסיים, ג'ון התיישב על הספסל שמול תאי ההלבשה, מסתכל אלי ועל המוכר הולכים ולוקחים כמעט את כל הבגדים שהיו בחנות כשהלכתי לתאי המדידה, הבחנתי בתיק של ביל. ידעתי שהוא שם. אבל פתאום רציתי שהוא ילך, נכנסתי לתא ההלבשה, לקחתי ג'ינס קרוע בברכיים עם חגורת ניטים דקה וחולצה לבנה עם נמר שחור אליה.

"טא דם!" אמרתי בחיוך כשיצאתי ומיד המוכר הסתכל אליי,

"את יודעת להתאים בגדים" ביל עמד שם ובהה בי בפרצוף כועס, לא התייחסתי אליו כי לא רציתי שיחשוב שאני נוקמת בו או שאני רוצה למשוך את תצומת ליבו. נכנסתי ויצאתי ובכל פעם ג'ון חייך וסכר אותי ואת בגדי, הרגשתי כמו פעם, איך שנראיתי פעם, רק יותר רזה. שכחתי מי זה שאין לי שיער, הרגשתי הכי טבעית שיש! ידעתי שלג'ון יש חלק גדול בזה, אחרי כמה פעמים שיצאתי ונכנסתי התיישבתי לידו וחיבקתי אותו, ביל הסתכל אלינו והתקרב.

היי!!! לא רציתי לשים פוסט חדש כי עוד אין תגובות ]:  נו אז מה אתם אומרים על העיצוב? יפה אני מקווה!! בפוסט הבא אני עשים תמונות, סיפור ומה שעשיתי היום [ועשיתי די הרבה..!]

אז.. יאללה! הנה ההמשך לסיפור!:

"אן.. אפשר לדבר איתך?" שאל בשקט,

"לא.. לא עכשיו, לא אף פעם" ג'ון הבין שמדובר בריב והסתובב אל ביל,

"אתה! אני לא מאמין שעזבת אותה! ועוד שהודיעו לה שהיא חולה! אז יש לי משהו להגיד לך, לא היא חולה! אלא אתה חולה!! חולה בשכל!!" צעק על ביל וביל נראה מופתע מהמתקפה של ג'ון, ג'ון לא היה קשוח, אלא די רכרוכי ועדין כזה, תיארתי לעצמי שזה לא יגיע למכות עם שני "העדינים" האלה...

"מה אתה רוצה מימני?" שאל בשקט ושילב את ידיו,

"אני אוהב אותה! יותר מכל דבר בעולם! אני לא מאמין שנתתי לך לפגוע בה!!"

"מתי פגעתי בה?"

"אתה באמת לא יודע?"

"לא.. נראה לי שהיא הסתדרה טוב מאוד בלעדי"

"נכון! הסתדרתי באמת בגללך שהייתי בלעדייך! בגלל שלמדתי שאני יכולה להתגבר אליך ועל כל הקשיים שיש לי!" אמרתי והתחלתי לבכות,

"די... על תבכי אן....." אמר ג'ון וחיבק אותי, יצאנו מהחנות, ג'ון עוטף אותי בידיו ומוחה את הדמעות שלי.

"ג'ון.. אני כל כך רציתי להיות איתו..! אני אוהבת אותו!" אמרתי בבכי וג'ון נעמד.

"אוהבת אותו? אחרי כל מה שהוא עשה לך????"

"אני לא יכולה עם זה.. אני מתגעגעת אליו!"

"לכי. לכי כבר! אני לא יודע מה לומר לך יותר, פשוט תלכי אליו ותגידי לו שאת אוהבת אותו, רק שתדעי, כשתחזרי, על תצפי לראות אותי כאן"

"אני מצטערת ג'ון.. אבל אני לא יכולה להפסיק לחשוב אליו!"

"ואני לא יכול להפסיק לחשוב אלייך! את לא רואה? את עיוורת או משהו? כמעט בכל הזמן שהייתי איתך הייתי הכי שמח בעולם!! לא סתם היתה לי תקופה קשה כשלא דיברנו!!! אני אוהב אותך! באמת! יותר מכל דבר שיש לי והיה לי! יותר מאת עצמי ויותר מאת המשפחה שלי!!!!"

"ג'ון א.." התחלתי לומר אבל ג'ון התנפל אליי ונישק אותי! במהרה הוא הכניס את לשונו אל תוך פי ואני.. אני שיתפתי איתו פעולה! לא האמנתי לזה! אבל לא יכולתי להכחיש שיש לי רגשות כלפיו, הוא החבר הכי טוב שלי, היחידי שבאמת היה שם לצידי ברוב המקרים. זה שאחרי שנתיים בא לבקר אותי! וזה שגם כשאני חולה בסרטן וכשאין לי שיער, הוא עדיין אוהב אותי!! הוא היה אחד הגברים היותר מתחשבים שהכרתי בחיי.

ג'ון התנתק מימני והסתכל אליי במבט אוהב אבל חודרני, עיני היו אדומות ודועבות וכך גם ליבי. עכשיו הבנתי כמה הוא אוהב אותי וכמה הוא מוכן להקריב למעני, את המשפחה שלו, את עצמו! את כל מה שיש לו בחיים. רק כדי שאני... שאני אוהב אותו בחזרה. ואז גיליתי את הצד שהדחקתי כל הזמן, פתאום ביטני כאבה וליבי פרפר, בהתחלה הייתי בטוחה שזאת המחלה. שכנראה שהרופאים טעו אבל אז ג'ון התקרב אליי וביטני נרגעה אבל ליבי פעם בחוזקה, מאיים לקרוע את חולצתי מרוב התרגשות! חייכתי חיוך לג'ון והפעם, אני זאת שהתנפלתי אליו בנשיקה.

ג'ון הניף אותי באוויר ונישק אותי הוא חייך תוך כדי והניח אותי על הרצפה, חיבקתי אותו חזק וכל כך שמחתי שיש לי מישהו כמוהו, כל כך שמחתי שגיליתי שאני מאוהבת בו! ולא בביל שפגע בי כל כך הרבה פעמים! ידעתי שג'ון מאוהב בי גם, מה שעשה את החלום ליותר טוב, ישבתי על הרצפה ומשכתי אותו אליי, הוא נפל אליי ונשימתי נעצרה לרגע, מרוב הפתעה. ג'ון ירד מימני ועזר לי לקום,

"אז.. מה זה אומר מעכשיו?" שאל,

"זה אומר.. זה אומר שאני אוהבת אותך, ואתה אותי"

"אוהבת אותי בתור מה?"

"בתור הבנאדם הכי חמוד, חתיך,נחמד, מתחשב וטוב שיש בעולם!"

ג'ון צעד אלי וחיבק אותי ונתן לי נשיקה קטנה, היה נדמה לי שביל צפה על כל זה מהצד, אבל לא. ביל היה בחנות, בחר בגדים. ג'ון ואני הלכנו לאותו בית הקפה שהייתי בו עם אולי, התיישבנו והזמנתי קפה וגם ג'ון,

"את רעבה?" שאל,

"לא.. ממש לא... וגם עם כן, הנשיקה השביעה אותי" אמרתי בחיוך

ג'ון הסתכל אליי במבט רומז ומלא אהבה שאומר:"מה אני הולך לעשות לך!" חייכתי אליו חיוך ממזרי והורדתי את עיני מימנו, אני יודעת, אני בת 18 והוא בן 20, אבל שום דבר לא הרתיע אותי.

הנה הקפה שלכם והנה עוגה בישבילך" אמרה המלצרית והגישה לי עוגת שוקולד אישית שכתוב אליה,

"ich libe dich!" ובאנגלית:"i love you more then everything"

אווו.. תודה" אמרתי ונתתי לג'ון נשיקה,

"זה לא מימני.." אמר וחיוכו נמחק.

זה הסיפור לעכשיו!! בערב אני אחזור בעדכון עם תמונות והמשך לסיפור וגם עם כל מה שעשיתי היום! אבל תגיבו!! אחרת אני אפגע! וזה יהיה על מצפונכם!!