היי!!
מה שלומכם?? מקווה שהכל טוב..
המממ יום טוב לכל השפמים שבינכם [בדיחה פרטית, על תנסו להבין חח..] טוב, נתחיל מיד בהמשך של הסיפור..
תופים בבקשה......
הנה הוא:
"לא.. ג'יין" אמרתי ושילבתי את ידי,
"ג'יין מי זאת?"
"אתה לא זוכר עם מי שכבת? כל כך רדוד וצפוי מצידך, הרי אתה טום קאוליץ למה אני מצפה?"
"את אן?" שאל שוב,
"טוב שגילית"
"אבל.. מה קרה לך? איפה השיער שלך?"
"נכון אני מכוערת ככה?"
"לא.. את.. "מיוחדת" אמר,
"כן ואתה "מאותגר שכלית"!" אמרתי
"מה קורה איתך בזמן האחרון?"
"הכל חרא.. חוץ מדבר אחד"
"והוא?"
"שסוף סוף יש מישהו שבאמת אוהב אותי"
"ומי זה?" שאל ואני הצבעתי על ג'ון שישב בדיכאון ליד השולחן שלנו.
"הוא? בן כמה הוא? חמישים?"
"לא אידיוט!" אמרתי ובאתי לתת לו סטירה אבל התחרטתי,
"אתה לא שווה את זה" אמרתי והלכתי לשבת ליד ג'ון שמיד הצטייד בחיוך כשראה אותי,
"אוף.. " נאנחתי העייפות,
"מה?"
"אין לי כוח לשניים האלה"
"בואי.. נלך" אמר בחיוך והלכנו מהקניון, ג'ון החליט שנוסעים לים.
"או.. כמה זמן לא הייתי בים.." אמרתי והרחתי את הריח המשכר והמלוח, ג'ון בא וחיבק ואתי ממאחור ונישק את צווארי, התיישבנו על החול החם והנעים והסתכלנו אחד על השני, הכל היה כל כך רגוע, הרגשתי כאילו הכל נעשה ורוד יותר ויותר, וככל שהכל נעשה ורוד יותר, ההרגשה של :"זה בטוח חלום" נעשתה חזקה יותר, החזרתי לביל ולטום, יש לי אחד שאוהב אותי באמת, הודיעו לי שאני לא חולה.. מה קורה כאן??
אני באמת חולמת? ועם כן, מה באמת קורה? אני עדיין חולה? ג'ון אוהב אותי?? יש לי עדיין כוח להגיד ולעשות את מה שעשיתי לביל ולטום? כל זה נשאר בגדר תעלומה.
היום המשיך כרגיל, כימוטרפיה [כי היה צריך עדיין לשמור על הגוף בריא וכמה שיותר יותר טוב] ולבסוף, זכיתי גם לקצת חיבה ותמיכה מצד ג'ון שישן איתי במיטה הקטנה של בית בחולים, זה היה כל כך מצחיק לנסות להידחס שם שנינו! כל הזמן התפוצצתי מצחוק! זה היה מין דבר כזה:
"אני אנסה ככה.. אמ לא! ככה.. אוו!!! אולי ככה? ככה! לא נו!! אולי לכאן? לא הא? פשוט תישכבי אליי וזהו" אמר ג'ון בכעס אבל בחיוך, ואז אני נשכבתי חצי עליו וככה נרדמנו. לא, זה לא היה חלום, במזל! ג'ון היה לידי ותמך בי והייתי הכי שמחה בעולם! כל רגע איתו היה שווה את כל מה עברתי, לאט לאט גדלו לי השיערות, הפסקנו עם הכימוטרפיה ואני עמדתי לצאת לדרך חדשה, בלי ביל ובלי כל שאר חברי טוקיו הוטל. רק אני, ג'ון והאהבה שלנו אחד אל השני, הכל היה נראה מעולה, כמעט חצי שנה בלי מכשולים.
"בוקר טוב יפיפייה" אמר ג'ון בחיוך כשקמתי מהמיטה,
"בוקר.." אמרתי בחיוך,
"אני הולכת שנייה להביא עיתון"
"טוב..."
הלכתי בשביל ביצא מהבית שלי, הכל פרח והיה ריח טוב באוויר, לקחתי את העיתון מהמתקן וחזרתי הביתה,
"בוא ונראה מה יש לנו היום" אמרתי ופתחתי את העיתון, דיפדפתי, שום דבר מיוחד, אבל אז ראיתי בליטה קטנה ורווח בין כמה דפים, פתחתי את הרווח והיה שם מכתב, פתחתי אותו ולא האמנתי למה שכתוב! כל כך נבהלתי!
נמממ זה הסיפור להיום.. למה הפרקים יוצאים לי קצרים כל כך בזמן האחרון??? אוף!! אולי זה בגלל שאתם לא מגיבים!! תגיבו והפרקים יצאו יותר ארוכים כי תהיה לי השראה!! אזתגיבו! אחרת הסיפור יהיה ממש ממש גרוע!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
