הייי!!!!!!
אני במצב מעולה היום!!! יודעים למה??
כי יש לי את הdvd החדש!!! [של טוקיו..]
אאעאעאעאעאעאע!! אני עוד לא ראיתי אותו! הממ עוד מעט..
בינתיים נתחיל בפוסט..
היום בבצפר הלכנו אני, נעמה, שירן, יאנה ואורטל למאחורי התפוח [כדי לעשן.. זאת אומרת, נעמה ושירן עישנו.. אני לקחתי שאכטות] הקיצר,
היתה שם עוד חבורה של בנות שגם רצו לעשן אז עשינו "עישון קבוצתי".. זה בערך מה שהיה.. וגם.. היום עישנתי את הסיגריה השלמה הראשונה שלי..! באלונים אני נעמה ושירן עישנו בתעלה שם.. אחרי שלא היה לנו כבר כסף.. אז אמרתי להן:
"אני לא מעשנת!" אמרתי ולקחתי את הסיגריה.. בקיצור אחרי שעישנתי את הסיגריה לקחתי עוד קצת מנעמה אני חושבת ואמרתי,
"אני לא מעשנת!! רק שתדעו!" חח.. הפיגור...
טוף, יאללה, ההמשך לסיפור!!!!!:
ואז, היריה נשמעה.
מיד הדמעות התחילו לצאת והתחלתי לצרוח בכל הכוח לאלוהים.
"למה?? למה זה קורה לי? עד שאני שמחה? מאושרת...! רוצחים אותו!!" צרחתי ובכיתי, הרגשתי שמישהו מחזיק אותי חזק,
"תעזוב אותי!!!!! שטן אחד!! אתה רצחת אותו!! ועם רצחת אותו אז רצחת גם אותי! איך אתה לא מתבייש???!!!!" צעקתי וראשי היה קבור בידיי,
"אן.. תירגעי, קחי נשימה עמוקה.. הכל בסדר" זה היה..
"ג'וןן??" שאלתי והסתכלתי על מי שהחזיק אותי, ג'ון עמד וחיבק אותי, דומע ורועד מרוב בהלה ופחד,
"אני לא מאמינה! אבל היריה.. האיש... מ.. מה??" שאלתי לא מבינה והפנתי את עיני לאיש המכוסה בבגדים שחורים שהיה על הרצפה ורגלו מדממת, הוא צרח מכאב והתפתל,
התקרבתי אליו והורדתי בעדינות את המסכה השחורה מהבד,
פניו היו מוכרות, בהתחלה חשבתי שזה ביל עם כל הסצנות והדברים המגעילים שהוא עשה לי אבל אז ברגע נזכרתי מאיפה הפנים המוכרות!
"לא.. זה לא נכון... שיין???" שיין! זה היה הוא! החבר הכי טוב שהיה לי איי פעם! 'מה קרה לכולם? ג'יני הדרדרה לסמים ושיין.. חוטף ורוצח אנשים??
"אן..א..." התחיל לומר שיין ואני קטעתי אותו,
"מה אתה עשית?? אתה יודע שלא יכולתי לישון מרוב פחד?? אתה יודע כמה דאגתי???? לא עושים דברים כאלה!"
"אני יודע.. סליחה"
"אתה איימת עלינו ברצח!"
"סליחה.."
"מה סליחה??? אתה לא יודע מה עברתי!!!"
"אבל אמרו לי לעשות את זה!" צעק שיין וקטע את שטף הדיבור שלי,
"מי אמר לך לעשות את זה?"
"אני לא יכול להגיד.."
"שיין עם אתה לא אומר אני משאירה אותך כאן שתדמם!"
"לא לא! כואב לי נורא!"
"אז תגיד!"
"זה... טיל" אמר בשקט משהו מוזר ולא ברור,
"טיל? טיל אילץ אותך לעשות את זה?"
"לא טיל!! טיילל" אמר שוב בשקט,
"מה זה טיילל???"
"נוו כבר!!!! טום וביל.." אמר בשקט ועכשיו הבנתי אותו,
"טום? טום וביל קאוליץ?"
"לא! טום וביל גרוגן! אלא מי??" אמר בכעס ובציניות ביחד
"אני לא מאמינה! הם?? שני הזבלים האלה??? רצו לרצוח את ג'ון?? אותי?"
"לא התכוונתי לירות בו.."
"אתה עכשיו אומר לי מה הם אמרו לך לעשות"
"לאיים אלייך, לעשות כאילו אני עומד לרצוח את ג'ון.. לרגל אחרייך"
"איך ידעת את כל הפרטים אלי?"
"גיששתי כשלא הייתם בבית, ביל וטום מסרו לי מידע.."
"אני לא מבינה איזה בנאדם חולני היה עושה את זה!" אמרתי וקמתי ורציתי להיכנס הביתה,
"אממ אן!! אני פצוע כאן!" אמר שיין ואני נזכרתי בו והכנסתי אותו הביתה, העפתי מבט אחרון בחוץ כדי לשאול את השאלה שהכי עניינה אותי ברגע זה, מי ירה לשיין ברגל?
טיפלתי בשיין ויצאתי החוצה...
"מי זה יכול להיות?" חשבתי לעצמי,
"אולי ביל או טום? לא.. הם לא היו הורסים את המזימה של עצמם.. ובעיקר שלא היו באים לנסות להציל אותי"
"אממ... ג'ון לא יכול היה להיות האיש, בטח שלא האבא החורג שלי.. אולי גיאורג? לא.. גוסטב? יש סיכוי.. אבל הוא ילד טוב מידי, אין סיכוי שהוא היה יורה במישהו.." ככה המשכתי לחשוב, עוד ועוד ולבסוף נכנעתי ונכנסתי הביתה, הלילה היה שקט, נרדמתי במהירות בזרועותיו של ג'ון ובבוקר קמתי שמחה אבל עדיין מוטרדת מהשאלה של מי ירה בשיין. יצאתי החוצה לשתות את הקפה שלי,
"נו כבר!! צא ותראה את עצמך!" אמרתי בשקט לאוויר, הרוח נשבה והעבירה בי זרמים של קור וצמרמורות אבל החלטתי להישאר בחוץ.
"אן? עוד מעט ירד גשם.." אמר ג'ון מתוך הבית,
"זה בסדר.. אני אקח מטרייה" אמרתי בלי להסתכל אליו והמשכתי לבהות בשביל הריק.
ואז, אחרי שעתיים וחצי של סבלנות, האיש הופיעה, מכוסה בצעיף גדול והתיישב מולי,
"מי אתה?" שאלתי בלי לשאול אפילו עם הוא זה שירה,
"זה אני" אמר והוריד את הצעיף, מתחת לצעיף הגדול ראיתי את...
קצר.. אבל מותח!! לא, זה לא טום, לא ביל, לא גיאורג ולא גוסטב.. אתם לא תאמינו מי זה! [לפחות זה מה שאני רוצה שיקרה.. חח..] אז יאללה להגיב!! עם אתם רוצים המשך, להגיב!!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
