היי...
טוב אני קצת בדיכאון כי רבתי עם אחינעם...
לא נורא...
אני מרגישה כמו מטומטמת כשאני כותבת את הסיפור..
בא לי להפסיק,
לא לוקחים אותי ברצינות.. כאילו אני סתם עוד איזה נגררת..
אני לא רוצה להיות כזאת, אני לא רוצה להיות פריקאצה שכל החלומות הרטובים שלה הם על ביל וטום [למרות שבמקרה שלי זה לא יקרה כי אני מחבבת את גיאורג]
התחלתי לשמוע גוד שארלוט ואני כל כך אוהבת את השירים שלהם!
הממ.. אני במצב אפרורי מאוד בזמן האחרון,
זה לא נראה ככה אבל זה כן
לאט לאט אני נהיית לבד יותר ואף אחד לא רואה את זה
אני מערערת כל קשר שלי עם אנשים ואני נהיית אחת שלא רוצים להתקרב אליה..
לא שרצו להתקרב אלי אי פעם, הרי אני מכוערת כל כך!
אבל מה לעשות? כיעור זה דבר שאתה נולד איתו...
ובחיים אני לא אוכל באמת להגיד למישהו שהוא מכוער כי אני מכוערת בעצמי ושמנה.. כן זאת החולשה שלי.
אף אחד לא רואה את הכשרונות שיש בי, את זה שאני כותבת ושרה
כולם מתעלמים מהעובדות האלה ונמאס לי.
אני פשוט רוצה להיעלם
להיות שקופה כמו האוויר
אולי אני יכולה למות מדום לב.. אני אטפל בזה..
כבר עכשיו אני מתחילה במבצע מוות.
כדי שאני אמות כמה שיותר מהר.
כי בכללי מה יש לי להפסיד בחיים?
לא יהיה לי חבר,
אני לא אצליח בקריירת שירה או כתיבה,
אני אשאר בתולה עד גיל 50...
מה אני תורמת בכלל?
אני פשוט רוצה למות... זאת התחושה שלי.
ולא חשוב כמה שאני אנסה לצחוק, בפנים אני נרקבת לאט לאט..
אין אף אחד שאוהב אותי,
אין באמת לאף אחד סיבה לאהוב אותי..
אפילו אבא שלי מקלל אותי!
כל יום, מרגע שאני בבית יורדים אלי מכל הכיוונים,
אמא שלי שהיא בכלל בעולם אחר של סקס ובגידות,
לא מנסה לדבר איתי ולברר למה אני מדרדרת בלימודים...
אני כבר ידעתי מלפני שנתיים שהיעוד שלי הוא להיות נרקומנית
שאין לה חברים.
ושלא ינסו כל "האנשים הטובים" שעוד מדברים איתי לעודד אותי כי זה לא יצליח... גם הם לא חברים שלי.
נראה לי שהחבר היחידי שלי הוא.. אממ..
לא יאמן.. אני אפילו לא מוצאת אחד!
ואולי אתם יודעים את התשובה??
תגידו לי איזה בנאדם שמח לדבר איתי..
אין מישהו כזה,
לא היה ולא יהיה ולא יעזור כלום,
אני מכוערת, שמנה, בודדה שעושה מעצמה צחוק.
ובנימה גרועה זאת,
הנה ההמשך לסיפור:
"לא נכון את הכי יפה שיש!" אמר ביל,
"או קיי עכשיו אתה משקר.."
"טוב אז את מכוערת"
"או זה יותר טוב"
"גוסטב.. הם שם כבר שלוש שעות!"
"אולי הם ננעלו בחדר? אוי באמת טום מתי נהיית כל כך תמים?"
"מה? כבר עכשיו סקס? הם עוד לא נפגשו!!"
"אני מתפלא שלא נדבקת בכל מחלות המין שקיימות עם "הפגישות" שלך" אמר גוסטב וטום חייך,
"את רוצה לשתות משהו?" שמעו הבנים אותי ואת ביל יורדים במדרגות,
"לא תודה.." אמרתי ונעמדתי בסוף גרם המדרגות,
"היי אן" אמר גוסטב ושלחתי לו חיוך,
"משעמם לי" אמר טום
"רוצה לצאת לטייל?" שאלתי בחיוך וטום קם ומיד יצאנו.
"לאן?" שאל טום, לקחתי את ידו ורצתי למקום לא ברור, הגענו לאגם יפייפה מוקף בפרחים ובעצים.
"רוצה להיכנס?" שאל טום,
"לא.. קר היום" אמרתי והתיישבתי על האדמה וטום התיישב לידי.
"אז מה שלומך?" שאל טום,
"שלומי בסדר.. אני וג'ון נפרדנו"
"כן?"
"אה הא"
"או אני מצטער" אמר והביט בעיני במבט חודר.
"זה בסדר.." אמרתי והורדתי את מבטי מימנו, הרגתשי שהוא מסתכל אלי,
"מה איתך?" שאלתי בשקט,
"אני.. אני טוב כרגיל"
"כן.."
"כן..." אמר טום וחייכתי חיוך קטן,
"האמת שקצת התגעגעתי אלייך" אמר,
"באמת??" שאלתי מופתעת,
"כן.. את חלק די גדול מהחיים שלי"
"ממש לא"
"תאמיני לי שכן"
"טוב.."
"חח את נכנעת בקלות"
"לא פשוט אין לי כוח למלחמות יותר"
"אוו.. הבנתי" אמר ונתן לי מכה קטנה עם היד שלו על הכתף שלי,
"זה שאין לי כוח למלחמות לא אומר שאני לא יכולה להחזיר" אמרתי ונתתי לו כאפה קטנה,
"מה?? את מכה אותי??" אמר טום בקול גבוה,
"כן.. מה תעשה לי?"
"או את תראי מה אני אעשה לך" אמרתי והפיל אותי על האדמה והתיישב על הבטן שלי,
"טום.. כבד לי"
"אז??"
"אז תרד!"
"לא רוצה!!!"
"נו רד אני נשבעת אני לא יכולה לנשום"
"טוב טוב" אמר ונשכב לידי,
"אתה יודע.. כשהכרתי אותך בפעם הראשונה, כשהתאהבתי בך, הייתי בטוחה שנהיה מושלמים ביחד"
"כן אה?" אמר וצחק צחוק קטן,
"הייתי די עצוב כשהבנתי שאני ואת זה לא ממש אפשרי.. באמת רציתי להיות איתך"
"כן אני יודעת.. ואני ממש מצטערת על זה"
"אין לך על מה"
"כן גם את זה אני יודעת"
"היי!" אמר וצחק,
"חשבתי שאתה כועס אלי"
"כן.. אני כועס אלייך, רק עכשיו זה הפסקת אש"
"כן.. בסדר" אמרתי וחייכתי אליו, הסתובבתי עם כל גופי אליו,
"גדלת יפה.." אמר טום,
"לא השתנית" אמרתי ודחפתי אותו
"זה מה שטוב בי.. אני אף פעם לא משתנה"
"לא.. האמת שזה די רע" אמרתי וצחקתי טום קם ולקח אותי על ידיו,
"טום!! לא על תכניס אותי למיים לא!!!!" צעקתי אבל טום לא הקשיב וזרק אותי אל תוך המים, הם היו דווקא חמים.
טום לא חיכה ונכנס גם הוא לתוך האגם.
"אוו נעים כאן כל כך" אמרתי ושחיתי
"את רואה? עשיתי לך טובה!" אמר טום וחיוך מנצח הופיע על פניו.
"אמאלה!!! יש כאן משהו בתוך המים!!" אמרתי ונצמדתי במהירות אל טום ואז משהו סנוור אותי
"פאק!! צילמו אותנו!!!"
טוב זהו... אני אחזור לדיכאון שלי... זה נראה לי הדבר הכי טוב לעשות...
אז ביי.. ותגיבו... אחרת אני אהיה עוד יותר בדיכאון ולא יהיה לי כוח לעשות פרק חדש..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
