היי..
אני מצטערת שלא עדכנתי כל כך הרבה זמן..
פשוט היה לי עומס..
אז זהו כנראה... הגעתי למסקנה אחת שכבר הרבה זמן יושבת לי בראש,
אין מי שיאהב אותי.
למה? בגלל איך שנאי נראית... בטח כל מי שלא מכיר אותי וקורא בבלוג הזה אולי חשב שאני סתם רוצה צומי, אבל זה נכון.
אני שוקלת כמעט 100 ק"ג.
אין בי דבר יפה. שום דבר.
ואולי יש לי.. סוג של אישיות אבל לאף אחד לא אכפת מאישיות.
לא לבנים ולא לאף אחד.
אפילו לא למשפחה שלי...
ועכישו, הנה ההמשך לסיפור:
"הלו?" אמרתי לתוך הטלפון,
"אן..?" זה היה ביל.
"די, תרד מימני" אמרתי וסגרתי את הטלפון.
הטלפון צלצל שוב ועניתי,
"הלו?"
"אן.." שוב ביל.
"די.. בבקשה ביל זה לא עוזר לי בכלום הקטעים האלה" אמרתי בשקט,
"רק תגידי לי איפה את"
"במרכז ברלין"
"איפה את גרה?"
"אצל חבר טוב.."
"טוב לי כאן.." הוספתי,
"טוב בסדר ביי" אמר ביל וניתק, ידעתי שהוא יגיע לשם, אבל הוא לא יחשוב אל להסתכל אפילו על הבית שליד התעלה,
התיישבתי ליד השולחן וצפיתי בזאק אוכל,
מרגע לרגע הוא נראה לי יותר יפה,
"מה??" שאל בפה מלא כשראה איך אני בוהה בו, מיד התפקעתי מצחוק והוא הצטרף אלי בלי להבין,
"אתה מצחיק.." אמרתי,
"אני לא.. את מדמיינת"
"או נכון, יש לי דמיון פורה" אמרתי בחיוך ולקחתי חתיכה מהביתה שהכין לי,
"טעים.." אמרתי בחיוך והמשכתי לאכול,
"תגידי, את רוצה להישאר כאן?"
"מה.. לכמה זמן?"
"כמה זמן שאת רוצה"
"כן??"
"חח.. כן.. למה לא?"
"כי אני מטרד... מטרד גדול"
"את ממש לא.."
"טוב מה שתגיד"
"אז רוצה?"
"אתה בטוח? איפה אני אשן?"
"במיטה איתי"
"כן?"
"כן.." אמר בחיוך ששבר אותי,
"שיכנעת אותי.." אמרתי הווא התנפל אלי בחיבוק,
"אני כל כך שמח שסוף סוף תהיה לי קצת חברה"
"היית מתקשר, הייתי באה"
"כן בטח.. אני יודע מתי אנשים משקרים את פחדת מימני כשראית אותי בתעלה"
"מה? לא נכון.."
"כן נכון וכן נכון!!"
"טוב אז אולי קצת.. אבל ישר ראיתי שאתה בנאדם יפייפה.."
"אני? הא?? את צוחקת אלי.. אני יפה?"
"כן אתה מדהים!! יש לך שיער שחור כזה יפה ועיניים מדהימות.."
"או תודה.. גם את יפה"
"אני לא יפה... אתה אומר את זה כדי לא לצאת מגעיל"
"או אני לא מגעיל.. ולא שקרן" אמר בחיוך והדף אותי בעדינות הצידה,
"היי!!" אמרתי בחיוך והדפתי אותו גם,
שנינו נפלנו על הרצפה, אני נפלתי על זאק, ואז נשמעו דפיקות בדלת.
צריכה ללכת.... התגיבו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
