טוב לחיות בחלום... רק חבל שיש גם סיוטים...

היי..

טוב.. לא ממש הגבתם.. לא "ממש"..

לא בכלל!

אבל.. חפיף..

טוב, היום בבצפר, היה נחמד ביותר משום מה, חוץ מקטע אחד שיצאתי בו לא משו.. אמרתי איזה משהו שהיה שקר [שוש נעמה!] ואיזה ילד אחד שמע את זה ואמר לחבר שלו [והדבר הזה היה קשור אליו ואל חברה שלי] ואז חברה שלי בכתה.. זה היה ממש עצוב כי לא התכוונתי וסתם רציתי לצחוק איתה..בקיצור, הצלחתי בסוף לעודד אותה..

והיא תלשה לי שיער!! ובהפסקה השנייה היא השפריצה עלי מים! טוב.. אבל אני צריכה לשאת בתוצאות לא?

לפני המקרה הזה, כשיצאתי מהכיתה בהפסקה, שני הילדים שסיפרתי אליהם כאן, כן, אני בטוחה שה ידעו  בעוד כמה ימים שכתבתי את זה,

אז.. היי..

בקיצור, אחד מהם [אממ.. רועי? כן.. רועי..] בא אלי בהפסקה ואמר שהוא שמע שכתבתי אליהם בבלוג..

ואז הוא קרא גם לשני.. שאין לי שמץ מה השם שלו.. אני יודעת את ה.. יעני כינוי:"ג'ינג'י"

הם שאלו עם כתבתי אליהם משהו מגעיל..

 כן.. מוזר. לא נורא.

ואז שלוש בנות מאיזה כיתה באות ואומרות לי שהם שמעו שכתבתי אליהם משהו רע בבלוג.. ואין לי מושג על מה הן מדברות..!

די, אני כבר נשמעת יותר מידי כמו פרחה. אני חייבת להפסיק.

חוץ מזה, חידשתי את העגיל באף.. זהו.

יאללה.. טופי.

טוב, יאללה הנה ההמשך לסיפור:

"באמת? גם אני מגרמניה! אני שון" אמר בגרמנית ולחץ את ידי, שון הזכיר לי את שיין.. הוא באמת היה קצת דומה לו.. אבל רק טיפה.

"או איזה מזל! אני אן" אמרתי בחיוך,

"אז.. רוצה שאני אראה לך את המקום?" שאל שון,

"כן.. אבל קודם צריך ללכת לקחת את המפתח לחדר שלי לא?" שאלתי,

"כן.. צודקת.. בואי" אמר בחיוך והוביל אותי למזכירות,

"אני גר לבד.. והמגורים מעורבים.. אולי את תגורי איתי.. אפשר לבקש.. רוצה?"

"אממ.. או קיי" אמרתי בחיוך, כמו שאתם רואים, הוא היה מאוד חברותי.. וגם הוא היה היחידי שנראה נחמד..

"כן שון, איזה אורחת הבאת לנו היום?" שאלה המזכירה בשפה מוזרה,

"זאת אן.. היא באה מגרמניה.. ו.. רציתי לבקש עם היא תוכל לגור איתי בחדר" ענה שון באותה השפה,

"אתה בטוח? היא לא נראית משהו.." אמרה האישה,

"כן.. אני בטוח"

"או קיי... אז הנה עוד מפתח לחדר" אמרה והגישה לו מפתח עם מחזיק בצבע כתום.

"בהצלחה בלימודים" אמרה באנגלית המזכירה וחייכה,

"קדימה.. אני אעזור לך לפרוק את המזוודות" אמר שון והלכנו לחדר שלו.

בדרך נדבקו כמה ילדים ושאלו באותה השפה המוזרה מי אני.

כשהגענו, הוא פתח את הדלת וראיתי חדר ממש מסודר, ציפיתי למקום מבולגן!

"וואו.." אמרתי והנחתי את המזוודות בפתח.

"כן.. אני מאוד מסודר" אמר שון, 

"אני מקווה שלא יותר מידי"

"כן.. במידת הצורך" אמר,

"או קיי.."

"שון... בוא הנה" שמעתי קול מהחדר האמצעי

טוב, צריכה ללכת.. ביי