אני אשכרה מציקה לאנשים באייסיקיו...
זה כל כך עצוב שאין לי חיים...
זה יהיה ככה עד שאני אמחק אותם מהרשימה שלי ואז אחרי שבוע ששוב ישעמם לי אני אנג'ס לחצי עולם שיענה לי ועד שהוא יענה לי, אני ארגיש שאני מציקה לו וגם אותו אני אמחק..
נו מה אני אאעשה? אני יבשה כמו תחת ונראית כמו תחת..
[אלוהים עם אני עד כדי כך תחת למה לא נולדתי תחת?]
זה כיף להגיד תחת.. תחת תחת תחת תחת..
זה גם כתוב נורא נחמד: תחת.
עוד משו טיפשי?
או כן, אני יושבת מול המחשב, בוהה, רוב הפעמים בחלונות של שיחות, ולמרות שהבנאדם לא מחובר, אני מצפה שהוא יענה לי.
ואני כזה:"איזה חרא הוא לא עונה!"
כן.. אני דפוקה.. אבל מה לעשות? כזאת אני.
טוב, עכשיו לעניין הבאמת מעניין...!
מצטרף לבלוג כותב חדש!
ושמו.... אדם!!!!!!!
יאהיי!!
אדם מצטרף אלי בכתיבה של הבלוג... יהיה נחמד ביותר!
הוא יכתוב בשם משתמש שלי כי לא הצלחתי לעשות שהוא יהיה משתמש.. אז נתתי לו את הסיסמה ואת השם משתמש שלי..
וכבר בפוסט הבא, הוא יספר על עצמו וישים את הסיפור לשו [שלא קשור לטוקיו הוטל] אמרו לנו שאנחנו כותבים ממש דומה.. זה מזר, אבל... נסתדר.
בינתיים, הנה הסיפור הנוכחי, הנה הפרק החדש:
מיד כשתפתחתי את הדלת הכל נהיה שחור. לא הספקתי לזהות מי בכניסה. הרגשת פחד ועצב השתלטה עלי והדפה אותי לאחור, ראשי כאב וגופי גם כן, לא יכולתי לפתוח את הפה בשביל לדבר. הרגשתי ידיים זרות נושאות אותי לעבר מקום כלשהוא ומניחות אותי על משטח רך, הדמות התיישבה לידי ולחשה דברים לא ברורים...
אחרי כמה דקות, פקחתי לאט את עיני, לידי ראיתי דמות רזה, שהתנועעה קדימה ואחורה, כשעיני היו פקוחות לגמרי, התמונה התבהרה, הרגשתי בבטני את הדיגדוג הזה.. חייכתי לעצמי חיוך קטן ועצמתי את עיני, שרתי בליבי שיר שקט, והרגעתי את כל הרגשות של הפחד.
"אני כל כך רוצה לחבק אותך.." אמר בלחש בלי להסתכל אלי, זה היה זאק עם עוד לא הבנתם. כל כך התרגשתי שראיתי אותו אבל שמרתי על עצמי והייתי בשקט, עד הרגע הנכון, הוא נשכב לידי במיטה ועצם את עיניו, מיד פקחתי את שלי, וקמתי לאט, הוא לא הרגיש, ואז, קפצתי אליו וחיבקתי אותו.. הכי חזק שאני יכולה!
"אן!!!!!!!!" צעק זאק באושר וחיבק אותי חזק, הוא נישק את כתפי ועלה בצוואר עד ללחי,
"כל כך התגעגעתי אלייך!" אמר וליטף את פני,
"גם אני אלייך..."
"אני אוהב אותך.. את אפילו לא יכולה לדמיין עד כמה!!!!"
"גם אני אוהבת אותך... למרות שעברו רק כמה ימים, הרגשתי"
"שזה נצח" קטע אותי זאק,
"כן...! או אתה הבנאדם הכי טוב שהכרתי.. אני אפילו לא מבינה איך חשבתיי על לאבד אותך!" אמרתי בחיוך, הנחתי את ראשי על חזהו של זאק וחייכתי, הוא ליטף את שיערי בעדינות ונישק את ראשי,
רק אז הבנתי כמה התגעגעתי אליו... אל הפנים שלו, אל הדיבור שלו..
הייתי בטוחה שאנחנו עדיין בגרמניה, הכל נראה לי פתאום כל כך מוכר.. ככה נרדמנו, נרגשים וסוערים מההגעה שלו לישראל.
השחר עלה, חושף צבעים אדומים וכתומים בשמיים,
קמתי לפני כולם ויצאתי החוצה, הבטתי בשמיים הצבעוניים וחייכתי, הרגשתי שלא יכול להיות יותר טוב. אין יותר ביל וטום, אין צרות, אני בארץ יפה, עם האנשים שאני הכי אוהבת. הכל כל כך שלוו כאן עכשיו.. שמעתי את הדלת של החדר נפתחת ומתוכה יצא שון.
"בוקר טוב.." אמר בשפה המוזרה שעוד לא ידעתי מה שמה,
"מה?" שאלתי,
"בוקר טוב" אמר בגרמנית ונתן לי חיבוק ונעמד לידי.
"בוקר.." אמרתי בחיוך,
"אממ.. תגידי, מי זה האיש הזה בחדר?"
"או.. אממ.. אני אציג לך אותו כשהוא יתעורר"
"בן כמה הוא?"
"בגילנו.."
"או.. או קיי"
"ו.. מה השם שלו?" שאל שון,
"זאק.."
"אה.."
הוא שתק, הסתכלתי וראיתי שחיוכו נמחק. כאילו שמישהו נכנס לו לטריטוריה..
"הכל בסדר?" שאלתי,
"כן רק.. אממ.. זה לא כל כך לעניין שאת מביאה אנשים זרים לכאן"
"הוא לא זר.. אני מכירה אותו"
"מאיפה?" שאל בחשדנות,
"מגרמניה!"
"ומה הוא עושה פה?"
"תגיד למה אתה כל כך אנטי?"
"אני לא אנטי.. אני פשוט"
"הוא החבר הכי טוב שלי בסדר? אני אוהבת אותו!"
"אוהבת אוהבת או..?"
"האא.. אני עוד לא יודעת"
"טוב"
"בכל מקרה, על תעשה עניין, הוא נורא נחמד."
"כן.. אני מקווה"
"זה לא שאני עושה את זה סתם... את פשוט עוד לא ממש יודעת איך אני מרגיש.. אני מצטער שאני ככה"
"זה בסדר... אני לא כועסת או משהו"
"או קיי.. אני שמח" אמר וחייך חיוך קטן, אבל ראיתי שהחיוך הזה הוא מזויף. והוא רצה להעיף את זאק עוד לפני שהכיר אותו.
"טוב, אני אכנס" אמרתי ופתחתי את הדלת ונכנסתי, הלכתי לחדר שבו אני וזאק ישנו והבטתי בו ישן, חיוך עלה על פניי, עדיין לא האמנתי שהוא שם. שאני באמת באמת רואה אותו.
הלכתי באיטיות אליו ונשכבתי לידו, חיבקתי אותו והוא מיד התעורר וחיבק אותי בחזרה, ככה שכבנו שם, מחובקים.
"אני כל כך אוהב אותך.." לחש זאק וקירב את פניו לשלי, מיד שפתינו נפגשו והתנשקנו. מיד כל החומה הזאת שנבנתה סביבי נפרצה ולא עצרתי את הנשיקה,
"אן צ.." זה היה.. זה היה שון.
טוב.. זה הפרק להיום [: מקווה שאהבתם!!
עם כן.. תגיבו, ועם לא... גם תגיבו!!!!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
