היי..!!
טוב, אתמול, בהיותי מחכה שעה וחצי בקור המקפיא,
בשביל טיפול שיאצו [כי לא היה לי כוח ללכת הביתה ברגל ואחר כך לחזור ברגל], שמעתי מוזיקה.
שמעתי את טוקיו הוטל, אבל הפעם, התעלמתי מהשירה והתרכזתי במוזיקה, אחר כך, שמעתי קולדפליי, והם, זה כבר משהו אחר לגמרי!
המוזיקה שלהם כל כך יפה! לא, לא "טובה", לא "חזקה",
יפה.
גם טוקיו הוטל, נכון, הליריקס זה חלק חשוב בשיר, אבל צריך להקשיב למוזיקה שלהם! כי בכללי, המוזיקה קובעת איזה סגנון זה, לא המילים!
שיר שמח, לא תמיד נקבע לפי המילים.
והנה הדוגמא הכי טובה שתמיד עולה לי לראש בכל פעם:
איימי ווינהאוס. השירים שלה, הם עצובים. תתעמקו במילים, ותראו שהם דכאוניים, אבל עם תקשיבו למוזיקה, היא שמחה, היא קלילה.. זורמת... בניגוד למילים! אז מיד מכתירים את השירים שלה כשירים שמחים. למה? בגלל המנגינה, לא בגלל המילים. וככה בדיוק ההפך.
שיר רוק- לא נהיה רוקיסטי לפי הצרחות של הזמר, אלא לפי הגיטרות והתופים. ורק אחר כך נותנים צומת לב לסולן. הוא יכול לצרוח כמה שבא לו, אבל הוא צורח רק בגלל שזה מה שמתאים למוזיקה.
המוזיקה שקטה- השירה שקטה.
המוזיקה רועשת- השירה רועשת.
ולא ההפך.
אבל מוזיקה זה לא משוואות. זה לא תרגילים בחשבון ואין לה חוקים,
ובכל רגע יכול לבוא מישהו ולפתח סגנון מוזיקלי חדש.
בגלל זה, כדאי להיות פתוחים בנושא מוזיקה.
תמיד כדאי לשמוע סגנונות אחרים ממה שאתם רגילים, אלא עם כן יש סגנון שאתם ממש ממש שונאים או זמר/זמרת/ להקה שאתם לא אוהבים [אצלי זה מוזיקה מזרחית ונינט ועוד כמה..] .
אני תמיד נמשכת לסגנון רוק יותר.. אבל אני אהיה מוכנה לשמוע שירים מסגנונות אחרים ורוב הסיכויים שאני גם אוהב אותם.
כמו למשל את adele שהיא זמרת ממש ממש טובה, והסגנון שלה שקט, אבל יש לה קול מדהים!
ו- massive attack שזה גם ממש יפה,
ואני גם אוהבת את אינפקטד משרום ואמינם...
אז כל אחד אוהב בעיקר סגנון אחר, אבל אני בעד- להקשיב, להחליט.
לא לקבוע עם עוד לא שמעת מה שמציאים לך לשמוע.
אז אני מציאה לכם לשמוע שיר של elbow, עוד להקה טובה, שיר חדש שיצא.
כדאי מאוד לשמוע! אני בטוחה שחלק גדול ממכם יאהב את השיר הזה:
http://www.youtube.com/watch?v=NwQdpod9BFw
או קיי.. לפני כמה ימים התוודאתי ללהקה חדשה:
THE AUDITION
להקה ממש ממש טובה!
הנה כמה תמונות שלהם:
אני ממש ממש אוהבת את הסולן!!
מה שמוזר בסולן, זה שהוא ממש ממש דומה לדוד שלי שנפטר.
וזה ממש מפחיד אותי!
הנה ההמשך לסיפור:
זאק ראה שקשה לי, הוא הלך ושפך קצת מים על הפה שלי והוא נפתח קצת , הרגשתי כאילו יש לי דבק מגע על השפתיים! פתחתי במהירות את הפה וצעקתי מרוב כאב, העור נתלש מהשפה התחתונה.
"כואב כואב כואב כואב כואב כואב כואב!!!!!!!" זה הדבר היחידי שהצלחתי לומר, קמתי מהמיטה וחשתי סחרחורת ונפלתי על הרצפה.
"אני אביא לך מים..." אמר זאק והלך במהירות להביא לי מים.
"תודה.." אמרתי בשקט וחזרתי למיטה בצעדים כושלים,
"מה.. מה קרה?" שאלתי, לא זכרתי כלום. לא איך הגעתי למיטה ולא איך שפתיי נדבקו זו לזו.
"את הלכת עם צ'אד לדבר, והוא לא חזר ואת חזרת.."
"מה? מתי כל זה קרה?"
"לפני.. לפני כמה זמן אני לא זוכר.."
"אה.. טוב... אולי אני אזכר עוד מעט.."
"בסדר.. אבל בינתיים את צריכה לנוח" אמר זאק בחיוך,
"תודה על העזרה" אמרתי וחייכתי אליו בחזרה, זאק יצא מחדר ואני מיד נרדמתי.
חלמתי חלום. הוא היה מפחיד. בחלום ראיתי את צ'אד, משכיב אותי על האדמה, ואני התנגדתי אך הוא לא הפסיק! בסוף ראיתי שהוא מכניס משהו לתוך בקבוק ומכריח אותי לשתות את מה שהיה. כך נגמר החלום.
התנשמתי במהירות מתוך שינה, אבל בסוף נרגעתי.
"בוקר טוב" אמרתי לכולם בשולחן ארוחת הבוקר, כולם היו שם, ליסה, מאיה, גאי, בנג'מין, זאק, שון.. אבל.. אבל איפה צ'אד? התיישבתי בפחד ליד זאק, הבטתי בשקט לצדדים, מחפשת מישהו, אבל לא יודעת מי.
"אן? הכל בסדר?" שאל זאק,
"כן.. כן הכל בסדר" אמרתי וחייכתי אליו, אבל בפנים, הכל רעד. הרגשתי כאילו אני עומדת להתעלף, הרגשתי שמשהו עומד להרוג אותי. הרגשתי שאני עומדת למות. אבל לא היה לי ברור ממה.
הרגשתי שצל שחור תוקף אותי, הרגשתי מחנק בגרון, עיני כאבו וראשי גם כן, אבל לא יכולתי לעשות כלום,
"זאק.. זאק.. זאק..." אמרתי בשקט וניערתי את חולצתו של זאק, בהיתי במשהו מעבר לשולחן שלנו ודיברתי איתו,
"מה?" שאל זאק,
"אני.. אני לא מרגישה טוב.."
"איך את מרגישה?"
"אני עומדת למות.."
"מה?? על מה את מדברת?"
"אני יודעת.. אני עומדת למות בכל רגע, אני לא מרגישה טוב. תיקח אותי מכאן.. אני עומדת למות" אמרתי בשקט והמשכתי לבהות,
"את בטוחה?"
"כן כן.. זה.. זה.. אני עומדת למות. תיקח אותי מכאן" אמרתי והוא לקח אותי, כל הדרך בהיתי ומלמלתי דברים לא ברורים.
"אן.. אן תקשיבי לי!" אמר זאק בדרך והסתכל לעיני,
"שום דבר לא יקרה לך.. את לא עומדת למות. את יכולה להירגע"
"אתה לא מבין שום דבר. אני עומדת למות. אני יודעת.. אני מרגישה את זה" אמרתי בקור,
"אן, למה את חושבת שאת עומדת למות?"
"אני לא יודעת ממה.. אני עומדת למות."
"את לא.."
"אני כן.. אבל אתה תשמור אליי נכון?"
"את לא עומדת למות!!"
"אני יודע שכן. אני יודעת"
"אני הולך.. נמאס לי מכל הטירוף הזה" אמר בכעס זאק והלך,
"זאק.. זאק.. חכה.. אני רוצה שתשמור אלי.. אני עומדת למות" אמרתי ודמעות זלגו מעיני, הרגשתי ודיברתי כמו רובוט, שום דבר לא השפיע על החלטתי שאני עומדת למות.
-בינתיים בחדר אוכל-
"איפה אן?" שאל שון את זאק כשראה שהוא חזר בלעדי,
"היא.. איפשהו בסביבה" אמר זאק,
"מה קרה לה?"
"אני לא יודע.. היא אומרת שהיא עומדת למות וכל השטויות האלה" אמר באדישות זאק,
"שיט!" אמר שון וקם במהירות ממקומו, הוא רץ מחדר האוכל וחיפש אותי.
-בחזרה לאן-
"אני עומדת למות... אני לא נושמת.. מישהו? יכולים לעזור לי?" שאלתי בשקט והתהלכתי ברחבי הפנימייה,
לא היה אף אחד בשבילים. צנחתי על השביל והתנדנדתי, דמעות ירדו מעיני, והרגשתי רוח בגבי, נבהלתי, הסתובבתי וראיתי ענן שחור מאחורי,
"תתרחק! תתרחק מימני!!" צעקתי וניסיתי להדוף אותו עם הידיים, אך שום דבר לא עזר, הענן השחור רדף אחרי, שמעתי צעקות, מישהו קרה בשמי,
"תזוז מכאן!! לך!!" צעקתי לענן, מישהו תפס אותי,
"לא.. על תהרגו אותי.. בבקשה.. אל תהרגו אותי" אמרתי בשקט אבל שום דבר לא עזר, השכיבו אותי על הדשא והצמידו משהו חם לליבי,
פקחתי את עיני וראיתי את שון,
"שון.. הם יהרגו אותי" אמרתי בשקט ושון ליטף את פניי,
"על תדאגי.. אני כאן איתך, אני לא אתן שיהרגו אותך" אמר וחיבק אותי חזק,
"אבל הם יותר חזקים מימך"אמרתי והוא הסתכל בעיני,
"אן, את שומעת אותי נכון?"
"אההא" עניתי,
"את מבינה מה אני אומר?"
"כן"
"את תחת השפעה של סמים וחרדות. את עכשיו מבוהלת ומבולבלת, אבל עוד מעט הכל יעבור. אני אשמור אלייך כדי שלא תעשי שום דבר מטופש.. בסדר?"
"אבל.. אבל.. הם יבואו.."
"מי יבואו?"
"אלה.. אלה שיהרגו אותי"
"על תדאגי.. נילחם ביחד.. בסדר?"
"אתה תשמור אלי?"
"כן. אני כאן איתך ואני שומר אלייך, נילחם באלה שרוצים להרוג אותך ביחד, או קיי?"
"כן.. בסדר" אמרתי וחייכתי חיוך קטן.
ראשי כאב כל כך והתעלפתי.
פרק קצת מוזר.. אני יודעת.. אבל אני מקווה שאהבתם...
בכל מקרה, תגיבו!! זה ממש ממש חשוב!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
