הלו אנשים!!
תקשיבו, פתחתי טבעת!
היא על גיאורג תראו:
"כל אלה שחושבים שגיאורג הוא החמוד האמיתי מבין כל שאר חברי טוקיו הוטל, ששרירים וכישרון הולכים ביחד מעולה..
הצטרפו לכאן!!"
כן, זאת הטבעת שלי! וכדאי להצטרף!!!! להראות לכולם שלא מקפחים את גיאורג!!!! וש[אני לפחות..] מתים אליו!
אז תצטרפו! לא תפסידו שום דבר!!!!!!
בינתיים רק אני בטבעת, כי רק עכשיו פתחתי אותה.. אבל זה יהיה גדול עם יצטרפו עוד ועוד אנשים!! 
אז תחשבו על זה!
אנד נאו.. ת=מ=ו=נ=ו=ת=!
[גבירותי ורבותי, שפמים יקרים... הנה הן! התמונות!]:
תמונות מתוך כתבה באר טי אל:
אנימציות:
בארץ:
יפה שכמותך!:
גיאורג!! יפה שילי!!!!!!! [חח.. אני נשמעת כמו פרחה.. אבל מה לעשות? הבנאדם חתיך וממש ממש ממש חמוד!!!]:
איזה חתיך הוא כאן!:
[טוב לא ממש רואים את הפנים.. אבל בניגוד לטום נשראה מחושמל כאן. הוא נראה מעולה!!!!!!]
ועוד 2 תמונות שלו סתם כדי לבהות...:
עם הגיטרה הסקסית [אני אוהבת להגיד את זה משום מה! גיאורג הסקסי עם הגיטרה הסקסית.. נה הא הא!! נחמד!]:
טוף.. יאללה רוצים לדעת מה ההמשך של הסיפור?? הא? רוצים? רוצים??????? טוב יאללה מה אני מנג'סת? הנה ההמשך..:
פתחתי את הדף הלבן והרגשתי כמו בסרט, חתיכות של אותיות מעיתונים נפרסו מול פני וכתבו את המשפט הבא:"את עומדת למות!" נשימתי נעצרה אבל מיד נרגעתי,
'בטח סתם מעשה קונדס..' חשבתי לעצמי וקיפלתי את הדף לקטן והנחתי בצד של השולחן,
"בתיאבון...." אמרנו אני וג'ון אחד לשני כשאכלנו את הקורנפלקס שלנו כמו ילדים בני שנתיים,
"אני כל כך אוהבת קורנפלקס!" אמרתי בחיוך,
"כן גם אני..." כל כך התלהבנו ממנות הקורנפלקס שלנו!
"תגיד מתי אתה חוזר היום?" שאלתי, ג'ון עובד בבר. כמו תמיד אבל עכשיו זה בר נחשב במרכז העיר.
"מוקדם.. בערך בשלוש ורבע.."
"או יופי!" אמרתי, אני גם עובדת. החלטתי לסגור מעגל, אני עובדת עכשיו בבית החולים בתור אחות.
"את?" שאל ג'ון,
"אממ שתיים בערך.."
"או גדול!!" אמר בחיוך של ילד קטן,
"כן.. רוצה לעשות משהו?"
"חשבתי על לשכב איתך במיטה.. משם את יכולה כבר לדמיין מה יקרה" אמר בחיוך ממזרי ג'ון וחייכתי אליו בחזרה,
"נשמע מצוין מתי היתה הפעם האחרונה?" שאלתי כדי לראות כמה פעמים אנחנו "עושים ספורט",
"נראה לי שאתמול? אהה לא.. זה היה היום בבוקר"
"אתמול לא היה כלום.. אז צ'יפרתי אותך בבוקר"
"כן זה היה נהדר..." אמר ג'ון בחיוך ובחש בקערת הקורנפלקס שלו, מאז שיצאתי מבית החולים, אנחנו לא מניחים אחד לשני והאמת? שזה מרגיש מעולה! כל הזמן אני רוצה להיות איתו והוא איתי, אף פעם לא נמאס לנו אחד מהשני..
השבוע עבר במהירות הבזק והעיתון של יום שבת הגיע, כמו ביום ראשון, היה מכתב לבן עם כתוביות מתוך העיתון,
"אן, אני לא צוחק!" עכשיו כבר התחלתי להיכנס לפאניקה.
'מאיפה הוא יודע את השם שלי?? הרי לא כתוב על הדלת כלום..! מי זה?' חשבתי לעצמי, המכתבים לאט לאט המשיכו והגיעו לפרטים אינטימיים מידי, פעם אחת הוא אפילו אמר את הצבע של התחתונים שלבשתי!! הסתרתי את המתרחש מג'ון, שלא יבהל.
"היה כיף לנסוע באוטובוס היום נכון?" זה היה אחד מהמשפטים, זה היה אחרי שגיליתי שפינצ'רו לי את הגלגלים! זה כבר ממש הפחיד אותי, לא יכולתי להירדם בלילה כי ידעתי שצופים בי. לא היה לי מושג איך ומאיפה הם צופים בי, אבל ידעתי שכן.
הם ידעו הכל אלי, מי היו ההורים שלי, את ההטרדה המינית שעשו לי, את זה שהייתי חולה בלוקימיה, את מקום העבודה שלי, את זה שג'יני מתה,הכל! יום אחד החלטתי שזה כבר ממש מוגזם כשקיבלתי מכתב שהיה כתוב חצי מעיתונים וחצי בצבע אדום שטיפטף על כל הדף:
"את רואה את זה? זה מה שיקרה לך!" היה כתוב בצבע האדום, זה לא היה דם, אף אחד לא עד כדי כך ברברי אבל כן, הם העבירו לי תחושה רעה ומפחידה.
"ג'ון.. אני צריכה לספר לך משהו" אמרתי רועדת וג'ון הבחין בפחד שבדבריי והחזיק את ידי.
"מה קרה?" שאל,
"אני כבר איזה חודשיים מקבלת מכתבי איום, בהתחלה הייתי בטוחה שזה בצחוק אבל זה המשיך והמשיך וזה כבר יותר מידי מפחיד ואמיתי."
"מה? כמה מכתבים קיבלת?"
"אולי עשרים.."
"ואיפה כולם?"
"בוא" אמרתי והובלתי אותו לחדר השינה שלנו, בתוך קופסא קטנה שמתחת למיטה היו כל המכתבים, ממוספרים מהראשון, עד לאחרון. ג'ון קרא לאט לאט את כולם והזדעזע יותר ויותר..
"למה לא אמרת לי כלום?"
"אני לא ידעתי שזה עד כדי כך רציני אבל אני כבר לא יכולה לישון בלילה מרוב פחד!! פישלתי כבר יותר מחמש פעמים בבית חולים ועומדים לפטר אותי!"
"הכל יהיה בסדר.. אני אעזור לך, תתקשרי למשטרה"
"לא ג'ון.."
"למה?"
"כי בינתיים שהם לא עושים לי כלום אז זה בסדר" אמרתי וחייכתי חיוך מעולץ, מאז ג'ון לא עוזב אותי לבד, לקחתי חופשב של שלושה שבועות מבית החולים והוא גם מעבודתו והבטחנו אחד לשני לטפל במטרד.
פעם אחת יצאנו לסרט, סרט רומנטי כזה שאני לא זוכרת את שמו.. חצי מהסרט הייתי בחרדות שמשהו יקרה אבל ראיתי ששום דבר לא מסוכן בינתיים. חזרנו הביתה וכשיצאנו מהאוטו התכוונו להיכנס הביתה,
"על תזוזי!!" צעק מישהו עם אקדח ויצא מבין השיחים.
"קפצתי מרוב בהלה למראה האיש/נער החמוש שעמד מולנו, הוא היה די גבוה, מכוסה בבגדים שחורים ועל ראשו כובע שהסתיר את פניו.
"תרימו ידיים!" אמר האיש ואנחנו ענינו לבקשתו מיד, הוא התקרב אלי וקירב את האקדח לראשי, בלעתי בזהירות את הרוק והרגשתי כאילו עוד רגע אני מתעלפת, בסוך הוא עזב אותי והתרחק מאיתנו,
"ת.." התחלתי להגיד ואז הוא חטף את ג'ון ולפט אותו בידיו, מקרב את האקדח לראשו.
"על תוציאי מילה!" שמעתי שהוא מעוות את קולו, שחס וחלילה אני לא אזהה אותו,
"מה אתה רוצה??? כסף? תכשיטים? כל דבר! רק תשחרר אותו! בלעדיו אני לא אוכל לחיות!!" אמרתי ודמעות התחילו ליפול מעיני,
"או יותר טוב! שתי ציפורים במכה אחת!" אמר וראיתי את פיו זז לצורה של חיוך מבעד לבד השחור,
"תעזוב אותו מטורף אחד!! אני אסגיר אותך למשטרה!" אמרתי בצעקה והוא תפס את ג'ון חזק יותר והצמיד את האקדח לראשו חזק יותר,"אן תעשי מה שהוא אומר"
"אתה לא רואה? הוא מנסה לעבוד אלי!"
"עם אתם תמשיכו לדבר.. אז...." אמר והתחיל להזיז את ההדק,
"לא בבקשה לא!"
"שתקי!" צעק הנער, היה ברור שהוא לא יותר מבוגר מג'ון, אולי יותר צעיר מימנו.. התחננתי שלא ירה עד שהוא החליט שנמאס לו, הוא הזיז את ההדק לאט לאט ואז, נשמעה היריה.
נה חה חה!! מותח נכון?? אז תמשיכו להגיב, אחרת אין המשך!! וזה מובטח!! !!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
