סיפורים שלא נשכחים

"תקשיבו.. מסכנה הוא יצא." אמר הדוקטור וכולם נשמו לרווחה., "אבל הוא שבר את היד והרגל."
"זה לא משהו חמור, נכון?"
"לא, רק לפרק זמן הוא יצטרך להיות עם גבס, ונצטרך לעקוב אחריו אבל הוא בסדר." אנג'י קפצה על כולם משמחה, כולל על הרופא.
"תודה! תודה !תודה! תודה! תודה!, וסליחה..." היא אמרה, "אפשר לראות אותו?"
"אני לא חושב שתהיה בעיה." אמר הדוקטור, "אבל עדיף שרק אחד, הוא מתאושש."
"לא אכפת לכם, נכון?" היא אמרה לכולם, "אני יכנס."

"בוקר טוב." אמרו לילי, טום, ג'ניפר, ג'וני, זואי וביל לשומר בית הספר.
"בוקר טוב." ענה להם. הם נכנסו לבית הספר ולכיוון הכיתה.
"אוקי. זה מה שנעשה. אנחנו איחרנו כי ברונו עשה תאונה." אמר טום
"ואיך כולנו ידענו על זה?, כי אם נאמר את האמת נצטרך לומר שישנתי אצלך, זואי אצל ביל, וג'ניפר אצל ג'וני. וגם הלכנו למסיבה שאסור לנו להיכנס.." אמרה לילי
"טוב, אז ישנו אצל ג'וני." אמר ביל
"אבל איך ידענו על זה?" שאלה זואי
"כולם כבר היו אצלו, ואני חזרתי ממשמרת בבית החולים וראיתי איך מובילים את ברונו." אמרה ג'ניפר
"מעולה!, כולם יודעים שאת עובדת שם." אמר ג'וני
"טוב, אז בספירה של שלוש." אמר טום, "אחת... שתים.... ושלוש."
"בוקר טוב, המורה." אמרו בתיאום מושלם וחיוך. אל חיוכם ירד שראו מי המורה המלמד.
"בוקר." אמר טומאס, "איחרתם."
"כן, רק כי ברונו עשה תאונה – "
"והלכנו לבקר אותו – "
"כי ג'ניפר ראתה אותו כשחזרה מביה"ח – "
"שבו היא מתנדבת - "
"ועד שחזרנו לקח לנו זמן - "
"כי הוא עבר ניתוח – "
"ו – "
 "שקט!" קרא טומאס והם השתתקו, "לא מעניין אותי למה. אתם מקבלים ריתוק."
כולם נאנחו.
"מיום ליום אני פחות ופחות מחבב אותו." סינן טום באוזנה של לילי
"אמרת משהו, אדון קאוליץ?" שאל טומאס
"כן." אמר טום בלי פחד, "שאני פחות ופחות מחבב אותך."
"מה?"
"לחזור על זה לאט?" שאל טום, "אני, פחות, ופחות, מחבב, אותך." אמר טום כאילו טומאס אינו מורה אלא ילד קטן בן 3 שמסבירים לו שאסור להכניס אצבעות לתקע חשמל.
"מה אתה אומר..." אמר טומאס
"מה שאתה שומע.." אמר טום לפי ניגונו של טומאס
"יודע מה אני שומע?, אני שומע את המנהל קורא לה, וגם ריתוק לשבוע." אמר טומאס
"אבל – " לילי ניסתה להגן על חברה אבל טומאס קטע אותה
"שבועיים של ריתוק."
"הוא רק – "
"3 שבועות." אמר טומאס, "ואם חבריך ימשיכו להתערב זה יהיה לכל השנה."
"אתה ממש לא מעניין אותי." אמר טום, "בוא נעשה לך חיים קלים. אני ייגש למהל ויבקש פטור מהשיעורים ה"מאוד מעניינים שלך" סבבה?"
"חודש של ריתוקים בגלל החוצפה שלך." אמר טומאס
"ממש מזיז לי." צחק טום ויצא מן הכיתה לחדר המנהל.
"קדימה, שבו." אמר טומאס. הם התיישבו חוץ מלילי
"שבי בבקשה, ליליאן." הוא ביקש
"לא." אמר בפשטות, "אני לא יושבת."
"סליחה?"
"סלחתי." אמרה לילי
"גם את רוצה ריתוק?" אמר טומאס
"מאוד."
"טוב, שבוע ריתוק." אמר טומאס
"מעולה."
"שבועיים."
"נחמד.."
"3 שבועות."
"נראה לי קצת מידי,לא חושב?"
"חודש!" אמר טומאס.
"קראת את מחשבותיי." אמרה לילי ויוצאה בעקבות טום בטריקת דלת
"קדימה, לפתוח בעמוד.." הוא חזר לשיעור.
"ביל, אני עייפה." אמרה זואי בפיהוק, "כמעט ולא נרדמתי אתמול.."
"למה?"
"הייתי עסוקה בלהביט בך", אמרה בחיוך.
"אוו..." הוא הסמיק
"סליחה, אבל פה זו הכיתה של גברת קריסטון?" הדלת נפתחה
"כן." אמר טומאס, "את בטח אמילי."
"פאק.." מלמל ביל, אמילי נכנסה לכיתה וחיפשה מקום לשבת.
"בנתיים תשבי ליד ג'ונס." אמר טומאס
"ומי זה ג'ונס?" היא שאלה, ג'ונס הרים ידו בלי להביט בה, היא התיישבה לצידו והוא הרים ראשו.
"היי." אמרה
"היי." הוא נדהם מיופייה, ונוכח לדעת שכל הבנים מביטים בו בקנאה.
"מעניין מאיפה היא." אמרה זואי, "אני ידבר איתה בהפסקה.."
"לא!" אמר ביל והיא הופתעה, "היא לא נראת לי משו.. ויש לי חוש לזה."
"אה, באמת?" אמרה זואי," ושראית אותי חשבת שאני משו?"
"אני לא חשבתי." אמר ביל, "אני ידעתי."

"לילי, מה את עושה פה?" שאל טום
"מרצה איתך ריתוק." אמרה לילי
"מה?"
"נמאס לי ממנו." היא אמרה, "עצבנתי אותי והוא נתן לי ריתוק לחודש."
"אבל – "
"אבל כלום, טום." קטעה אותו, "הוא ממש מטומטם וקנאי."
"למה שהוא יקנא?" אמר טום, "מה אכפת לו, הרי אתם לא ביחד. נכון??"
"טום!" היא צחקה
"אני רק בודק." הוא חייך וחיבק אותה, "מה דעתך לשחזר מה שקרה אתמול?"
"טום!" אמרה. ספק כועסת, ספק צוחקת.
"מה? שנינו לא זוכרים, אז בואי נעשה הילוך חוזר.."
"טום, זה קרה בטעות." היא אמרה והוא נעלב.
"מה זאת אומרת טעות?"
"אל תבין לא נכון." מיהרה להסביר, "זה קרה בטעות. אני לא חושבת שאם הייתי.."
"שאם לא היינו שיכורים זה לא היה קורה?" נפגע
"טוב, כן." היא הודתה, "אני מניחה שזה היה קורה אבל עוד כמה שנים..."
"ועם ג'ונס וטומאס גם חיכית כמה שנים?" שאל בעוקצנות
"טום, אל תתחיל עם זה עכשיו.." ביקשה אבל הוא התפרץ.
"זה נראה לי מטומטם שהחברה שלי עושה את זה עם אחד שהכירה לכמה ימים או עם ג'ונס, אבל איתו לא!"
"זה מה שחשוב לך?" היא כעסה, "אם עשיתי את זה איתך או לא?"
"רגע, לילי – "
"לא, איך לא ידעתי מראש? הרי לכם הבנים כי חשבו לקבל ואז לספר לאחרים." כעסה לילי, "אני פשוט לא מבינה איך לא קלטתי.."
"לא, לילי, זה לא ככה – "
"לא ככה?, אל תספר שטויות!" קטעה אותו, "חשבתי שאתה שונה!, אבל לא! אתה שטחי כמו כולם!"
"לילי, תביני, שניה – "
"למה שלא תלך אל אחת החברות של קריסטי או אליה, כי אני בטוחה שהיא תיתן לך את מבוקשך!" צעקה והפנתה לו את גבה.
"מה קורה פה?" צץ המנהל
"שלחו אותנו אליך." אמר טום
"שלחו? מי?"
"טומאס קריסטון, אדוני." אמרה לילי, מסתירה את דמעותיה, "קיבלנו ריתוק לחודש."
"מה עשיתם?" שאל המנהל
"באנו באיחור, וכולנו קיבלנו ריתוק להיום, וטום אמר משו לא במקום וקיבל ריתוק לחודש." אמרה
"אוקי. ולמה את פה?"
"כי לא הסכמתי לשבת, והתחצפתי."
"ליליאן, יש לך חום?" שאל אותה
"לא. אני בסדר." אמרה לילי
"המנהל, אני רוצה לבקש פטור מהשיעורים של אדון טומאס." אמר טום
"אמ, מה?"
"אני והוא לא מסתדרים. אני לא אוהב אותו, והוא שונא אותי." אמר טום, "אני חושב שיהיה יותר טוב אם אני לא יהיה בשיעורים שלו."
"ובמקום השיעורים שלו, מה תעשה?" שאל המנהל
"לא יודע. אולי חונכות?" הוא הציע ולילי התאפקה שלא לצחוק
"אני יחשוב על זה." אמר המנהל ושלח אותם לכיתת הריתוק.
"מה את אומרת על זה שאני יחנוך?" שאל טום כשנכנסו
"מה אני אומרת?" אמרה לילי, "אתה בעצמך צריך חונך. תלמד איך להתנהג ואז תחנך אחרים. כי אני בטוחה שמה שתחדיר לאותו ילד לא יהיה חומר לימודי."
"לילי, אני מצטער." ניסה לדבר איתה
"אין לך על מה." הזיזה את ראשה ממנו אל הדף, " אתה לא אשם שאתה בן שחושב כמו כל הבנים."
"אבל זה מעצבן אותי שאת יכולה להיות עם טומאס או ג'ונס למרות שאת טומאס הכרת לכמה ימים!" אמר
"אני לא רציתי לעשות את זה עם טומאס!" צעקה, וקלטה מה אמרה.
"מה?!" טום היה בשוק. והיא נשברה." לילי, מז'תומרת לא רצית?" הוא מיהר אליה, היא ישבה על השולחן כשראשה מתעמק בדף שמהר מאוד התרטב מדמעותיה, וחיבק אותה.
"לילי, דברי איתי." הוא ביקש, "למה אמרת שלא רצית?"
"כי לא רציתי, טום!" התפרצה, "מתי תבין כבר?!, לא סתם ביקשתי ממך שלא נעשה את זה. תחשבו קצת!, זה לא כזה קשה עם המוח הקטן שלך!"
"כלומר.. שהוא אנס אותך?" מתאפק לשלוט בכעסו.
"לא יודעת אם לקרוא לזה ככה." אמרה, "היינו שיכורים, ואתה יודע לאן זה התגלגל, אבל אני לא רציתי והוא אמר שאין לי מה לדאוג. ולמרות שהיינו שיכורים זכרתי הכל. ולא רציתי שזה יחזור על עצמו.. אתה יודע."
טום בעט בכסא
"טום תירגע."
"לא! אני לא יירגע!, אני לא מאמין שהוא עשה את זה!" צעק, "הפאקינג מורה הזה אנס אותך!"
"טום- "
"ואני כמו אידיוט לוחץ עליך." כעס על עצמו וחיבק אותה., "אני מצטער, לילי. באמת, אני לא ידעתי.. תסלחי לי.."
"טום, זה בסדר. זה עבר." ניסתה להרגיעו
"לא זה לא בסדר." אמר טום, "עדין לא בסדר.." הוא התנתק ממנה
"טום, מה אתה עושה?" שאלה, הוא לקח סיכה משיערה ופתח את המנעול של הדלת ורץ לכיתה כשלילי מאחוריו.
"טום!, רגע!" ניסתה לעצורו, אך הוא כבר נכנס לכיתה בסערה.
"אדון קאוליץ', מה אתה עושה פה?" אמר טומאס, וטום הביט בו בשנאה.
"אדון קאוליץ' מה אתה עושה פה?" חיקה את קולו בלגלוג, "מה אתה עושה פה?"
"אני מנסה ללמד. כראוי למורה."
"כראוי למורה? להיות משרת בקושי שמגיע לך!" כעס טום וכל הכיתה הסתכלה על הקרב הצפוי.
"סליחה?"
"אני סלחתי. אבל לא נראה לי שהיא תסלח לך!" אמר טום
"על מה אתה מדבר?" נבהל טומאס
"שנינו יודעים טוב מאוד על מה!, חשבת שהיא לא תספר לי?!, חש ת'צמך גבר, נראה אותך בסוף היום!"
"אתה מאיים עלי?"
"חשבתי שבתור מורה תהיה לך קליטה מהירה. אבל טעיתי." אמר טום, "רק שתדע שימיך בבצפר ספורים."
"טום, די." אמרה לילי, נעמדת באמצע
"מה עובר על החבר שלך?" שאל טומאס, תופס בידה מזיז אותה הצידה
"אל תיגע בה!" כעס טום
"אני רק מדבר איתה." אמר טומאס
"זה בסדר, טום." היא הזיזה ידה ונעמדה מול טום, כשגבו של טום אל טומאס.
"לא, הוא רק די – " הוא הסתובב אל טומאס ונתן לו בוקס שהפיל אותו לרצפה, "רק דיברת איתה?, חתיכת אידיוט!" הם רבו. כמה מהתלמידים הלכו לקרוא למנהל ומי שנשאר ניסה להפריד.
"מה הולך פה?!" שאג המנהל. טום וטומאס עמדו בשני צדדי הכיתה כלילי וביל מפרידים בניהם, ושאר בני הכיתה סבבים במעגל." מה זה אדון קריסטון?", מביט בטומאס עם אף שבור ומדמם.
"עלאק אדון.." מלמל טום, מנקה את שפתו המדממת.
"טומאס קאוליץ'!!! מה אתה עושה פה?!" כעס המנהל והתחיל להרצאות...
"דווקא חמוד האח של זה עם הרסטות, לא?" אמרה אמילי באוזנה של זואי, "מעניין אם יש לו מישי."
"הוא החבר שלי." סיננה זואי בקרירות
"באמת?, לא חשבתי ככה. חשבתי  שאת עם זה ששם." היא הצביעה על ריאן.
"אנחנו היינו פעם ביחד." אמרה זואי, פחות ופחות מחבבת את הילדה החדשה.
"הם תאומים נכון?, ולפי המבטא הם מגרמניה, לא?" המשיכה אמילי
"כן."
"הם גם מוכרים לי." אמרה אמילי, "רק מאיפה?... אה, כן. הייתי איתם בבצפר."
"את מהעיר שלהם?"
"כן." אמרה אמילי," לא חשבתי שאני אראה אותם יותר. הם הלכו בלי להיפרד . אפילו ממני. מהחברה של ביל."
"החברה של ביל?!" זואי הביטה בה, "אין לביל חברה."
"טוב, זה מה שהוא אמר."
"את רומזת שהוא שקרן?" זואי שילבה ידיים בכעס.
"את לא רוצה להאמין לי.. לא צריך." אמרה אמילי והסתובבה
"אה, יופי.." זואי שמה יד על כתפה של אמילי וזו הסתובבה, והם רבו.
"די!!!!!" צרח המנהל, הבנות לשניה היבטו בו וחזור לריב.
"חתיכת כלבה!" צעקה זואי
"תעזבי אותי חולת נפש!"
"זואי, די, די." ביל חיבק את חברתו, אך זו התנתקה ממנו.
"חתיכת שקרן!" צעקה עליו, הדמעות כבר יוצאות, "אני לא רוצה לראות אותך יותר!, זה נגמר, ביל!"
היא יצאה בוכה כשחברותיה אחריה.
"ביל, זואי, לילי, טום, ואמילי, אנא גשו אל חדר המנהל." אמרו ברמקול.
אך ביל לא ניגש, להפך. הוא ברח מבית הספר כשאחיו אחריו. וכך זואי כשלילי וג'ניפר איתה. משאירם את אמילי.
"אני כ"כ שונא את אמילי!", אמר ביל כשהגיעו לבית, וטום חיבק אותו.
"ביל די – "
"מה די? מה די?" קטע אותו, "הכלבה הזאת הפרידה ביני לבין זואי! החתיכת בתזונה הזאת גרמה לזואי לשנוא אותי. הלוואי שהיא תמות..."
"אתה לא קיצוני מידי?"שאל טום
"קיצוני?" כעס ביל, "תאר לך שהאקסית שלך תבוא ותפריד בינך לבין לילי, מה היית עושה?"
"מגיב בדיוק כמוך."
"אתה לא קיצוני מידי?" שאל ביל כמו טום.
"אוקי,הבנתי."
"טום, אני אוהב אותה" אמר ביל, "ואתה מכיר אותי. אני באמת אוהב אותה."
"אני יודע, ביל."
"אף אחד לא יודע." ביטל ביל, "אתה לא מבין. מהפעם הראשונה שנפגשנו הרגשתי משו בלב. ומאז כל פעם שהיא מחייכת אני מחייך, שהיא צוחקת גם אני צוחק, ואם היא עצובה גם לי עצוב – "
"ואתה מוכן למות למענה." השלים טום, וביל הביט בו מופתע, " זה מה שקורה לי עם לילי, ואני יודע מה אתה אומר. ואם היא נפגעת אתה יכול לרצוח את מי שעשה את זה."
"אז אתה כן מבין אותי." תיקן ביל, "ואמילי גרמה לה לשנוא אותי. עכשיו זואי לא תירצה לראות אותי אפילו בתמונות. אני כ"כ סתום.." הוא התייפח על אחיו.

"אני לא מאמינה שהוא עשה לי את זה, "בכתה זואי, שביל שחור של דמעות יוצא מעיניה, "אני חשבתי שהוא שונה מריאן. אבל הם קורצו מאותו החומר. שניהם מביאים בנות ממקומות בעולם."
"בואו, קדימה.." אמרה ג'ניפר מקימה אותן.
"מה?, לאן?"
"לקניון." אמר ג'ניפר, "אין דרך יותר טובה בשביל להעביר כאב מאשר בקניון. וראיתן את המוכר של חנות הדיסקים???"
"חח.. אין כמוך, ג'ניפר."
והן הלכו לקניון.

הבטחתי בונוס- אז הצצה לפרקים הבאים- חלק שלם!
"יש לנו הרבה לספר לך, "אמרו הבנות בחדרה של לילי
"קודם כל, אני ובורנו נפרדנו." אמרה אנג'י בעצב.
"מה?, למה?" שאלה לילי
"הוא התנשק עם קייטי."
"הוא מה?!" הזדעזעה לילי
"התנשק איתה. אל תשאלי אותי למה או איך." אמרה אנג'י, "אני לא יודעת."
"אוקי.." אמרה לילי מנסה להבין, "מה איתכן?" פנתה אל זואי וג'ניפר
"גם אני וגוני נפרדנו." אמרה ג'ניפר
"מה?!, מה יש לכן?!"
"הוא שמע אותי מדברת עם זואי." אמרה ג'ניפר, "היא כבר תספר לך."
"נו.. קדימה.."
"אמ.. איך לומר לך?, אני ומייקל מאוהבים?" אמרה זואי בחשש
"מה?!?!?!?!" צעקה לילי," אני רק שבוע לא פה, ואת מוצאת לך בין זוג, ואל סתם אלה האקס של ג'ניפר, ואת ג'ניפר, נפרדת מג'וני, וגם ברונו ואנג'י?, מה עובר עליכן?!"
"אל תשאלי אותי איך." אמרה זואי, "זה פשוט קרה. התאהבנו."
"נגיד שהבנתי.." אמרה לילי, "אבל איך זה קשור לכך שג'וני וג'ניפר נפרדו?"
"הוא שמע אותנו מדברות. וג'ניפר אמרה שיש לה עין רגש כלפי מייקל." אמרה זואי
"ויש לך רגש אליו?" שאלה לילי
"נראה לי שכן." אמרה ג'ניפר, "בקיצור. הכל הסתבך."
לילי טמנה את ראשה בכרית.
"אני רק שבוע לא פה ותראו אותכן!" היא אמרה והן צחקו, "מה הייתן עושות בלעדי?"
הן התחבקו.