זה אולי הדבר הכי טיפשי שעשיתי, או הכי חכם.
אחרי 8 חודשים הכי מושלמים שיכולתי לבקש, עם בנאדם מדהים, שיש בנינו קשר שאי אפשר לתאר את כמה שהוא נדיר במילים.
but lets face it
איבדנו את זה לגמרי בזמן האחרון. לי אישית לא באמת היה טוב להיות חלק מזה. מכל מיני סיבות
חלקם נבעו ממני וחלקם ממך. אבל בעיקר ממני.
אתה, זה שנתן לי הרבה מעבר למה שיכולתי לבקש, אם זה ביטחון, שקט נפשי ובעיקר אושר, הרבה אושר.
ופשוט בזמן האחרון זה בעיקר עצבים ועצב, אז אולי הגיע הזמן לחתוך.
אני לא ישקר ויגיד שאני שלמה עם זה, אני לא.
ומצד אחד קשה לי עם זה ומצד שני לא - כי כל עוד אני לא חושבת על זה, או מדברת איתך אני לא מרגישה כלום, לא אושר ולא עצב.. פשוט כלום.
וכשאני מתחילה לדבר איתך אני מתחילה להרגיש מועקה, כי חסר בי משהו.
אבל לא נורא זה יעבור, מחר או עוד חודש.. אבל זה יעבור.

אני אוהבת אותך ♥