"כמה רעשים הופכים כבר למקצב
משהו חדש מתחיל אצלי עכשו...."
סופ"ש צבאי ראשון.
אני חייבת לומר שיש לי קצת הקלה. הטירונות עברה בצורה טובה למדי
דבר ראשון פגשתי המון צליאקים, ולשבת עם כולם בשולחן ,לאכול ולדבר על כל העניין- זה פשוט אדיר, במיוחד שכמעט כולנו לא פגשנו יותר מידי צליאקים.
גם התחברתי עם כמה וכמה אנשים שם, וזה היה יותר קל ממה שציפיתי. ואפילו פלאפי איתי באותו בסיס, אז זה בכלל נחמד.
יש שם אנשים שבאמת כל הכבוד להם שהם התנדבו- אנשים שעשו ניתוחים בראש, מישהי שהיה לה סרטן ברגל,מישהי שלוקחת כדורים נגד חרדות, מישהי שלא יכולה לאכול כמעט כלום חוץ מירקות ופירות, אנשים בעודף משקל ממש גדול, חירשים ואפילו מישהו גידם. יש שם אנשים שכבר הגיעו לגיל 22-26 ובכל זאת עשו את זה. אני כל כך מעריכה אותם.
המפקדים לא היו קשוחים מידי (ברמה שזה אפילו קצת היה חסר, כי זה לא הרגיש כמו טירונות) כי פעם ראשונה שהם עשו טירונות מתנדבים, אז הם לא ממש ידעו מה לעשות. רוב היום זה שיעורים עיוניים (מבנה נשק, נהלי ביטחות, מכשירי קשר..), במזגן שלא פועל ובמדים שהורגים מחום. אבל הכל עובר בצחוקים ואווירה טובה, וכמעט תמיד טוב לי שם.
חוץ מ2-3 בנות שהיו די קרציות כולם חמודים מאוד, במיוחד הצליאקים שאיתם (במקרה או לא) התחברתי הכי הרבה. גם הידיד הכי טוב שלי באותה טירונות הוא צליאקי.
בקשר לאוכל- זוועת עולם. ביום הראשון הביאו לנו גבינה וזיתים (ושוקו!!) לארוחת צהריים. לפחות אכלנו בחדר של הקצינים שיש בו מזגן ולא מאוורר שמאיים לפול. אחר כך בכלל לא נתנו לנו לאכול בחדר אוכל (מנודים משהו) ואכלנו בפינת פריסה (מקום של ההפסקות שהן לא ארוחת צהריים) והביאו לנו מנות עם אוכל יחסית אכיל, אבל שמחומם עם פלסטיק וניילון עליו. הכי בריא שיש ... זאת הסיבה שחוץ מהיום השני של הטירונות הבאתי אוכל מהבית.
הטירונות שלי נגמרת ביום ראשון (טירונות של שבוע), ואחר כך מתחילה ההמתנה במיט"ב בנות. נקווה שזה לא יהיה יותר מידי זמן... לפחות אני אוכל להתרגל לסדר שעות שינה החדש. נראלי כל מי שניפגש איתי השבוע אחרי הצבא זכה לראות אותי נרדמת לו בפנים "><.
בתקווה שהתחלה טובה מתחילה דרך טובה
מנורקה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
penguin woman