לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

manorka`s life


dont worry, be penguin

Avatarכינוי:  penguin woman

בת: 33

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2010    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2010

סוף


וזהו. זה נגמר.

הבגרות האחרונה מאחורי. כל המחברות נשלחו למחזור והספרים עומדים למכירה.

החולצות עם סמל אורט עומדות להיתרם.

רישמית סיימתי 12 שנות לימוד

בלילה שאחרי הבגרות האחרונה טסתי לדרום איטליה ל4 ימים

השקט היה שינוי מרענן לעומת האיטנסביות שהייתה לי, שהפכה לאיטנסיביות טיולית נחמדה

נופים מהממים ביופים , לא להאמין שאלוהים ברא לנו כזה יופי

ים והרים, טבע ירוק וכחול, שקט ושלווה.

עמדתי באחת התצפיות המדהימות ביותר, כשהמדריך מנגן לנו במפוחית את "על כל אלה"

 ומצאתי את עצמי מודה לו שנתן לי לזכות בזה.

 

דווקא ברכבל בעל הכיסא היחיד, בעלייה להר השמש, שאני מוקפת בירוק ובתחושה שאני כמעט לבד בעולם

התחלתי לעכל את העובדה שבי"ס נגמר

אין יותר מורים, מבחנים, בגרויות...

כל כך הרבה אנשים שאני לא אראה יותר. שלא יצחיקו או יעצבנו אותי יותר

המחשבה שלא אצטרך ללכת לשם יותר... זה כל כך נחמד ומוזר

 

ביום של הטקס סיום , שבו נאמתי כנציגת השכבה ואמרתי דברי שקר על נפלאותם של התלמידים והבי"ס

חיכיתי למחנכת שלי ו3 מערסים בכיתה עיצבנו אותי בצורה נוראית

וכתבתי אז נאום חלופי , על מה שאני באמת חושבת

אבל אני לא מוצאת אותו.

בעיקרון זה היה שאני שמחה שאני לא אראה אותם יותר, שבזכותם למדתי מה אני לא רוצה להיות. שאני לא מבדילה בניהם, שכולם נראים לי אותו דבר עם הכיפה שנמצאת שם תמיד ולא מסמלת כלום (על אהבת לרעך כמוך שמעתם? ועל לא להלבין פני חבריך ברבים? ועל כבוד? ודרך ארץ? העיקר לנשק מזוזה. כל ספר נביאים הוא על זה שדרך ארץ קדמה לתורה, כנראה פספסתם את זה). עם אותה מוזיקה גרועה ונכפית ואותם דעות קדומות, טמטום אדישות ואטימות.

הם עזרו לי לפתח עמידות להערות מפגרות, בזכותם פיתחתי חוש הומור ציני והבנה שהטמטום האנושי הוא באמת אינסופי.

 

 

בכל מקרה, אחרי בגרות אחרונה וטיול נפלא ביותר אני יוצאת עכשו לדרך חדשה

עוד קצץ פחות מחודשיים לגיוס.

אני מתבגרת וזה מפחיד נורא.

מנורקה

 

נכתב על ידי penguin woman , 30/6/2010 15:56  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של penguin woman ב-7/7/2010 16:01
 



ואם אני עושה טעות?


ואם הייתי צריכה לשתוק. לתת לזה לעבור, גם את זה אמרו לי

זאת תקופה, זה לא ככה, רק נדמה לך, יהיה בסדר

ואם לא?

ואם הקרע יעמיק והתסכול יגבר וביטול יגרור ביטול, תירוץ יגרור תירוץ?

אני שונאת שיחות כאלה. אני מרגישה ריגשי.

אני פוחדת שאם משהו שישתפר זה יהיה כי הם מרחמים עלי ולא מהסיבות הנכונות. אני שונאת שמרחמים עלי

אני פוחדת משיחות כאלה

אבל פחד אף פעם לא עצר אותי

 

ואם אני טועה, אני רוצה שהם עצמם יגידו לי. שזה לא המצב ושיש משהו אחר

ואם אני לא טועה, אז יש לזה טעם.

פעם הכל היה כל כך פשוט, כל כך טוב. פעם זה היה מעגל שחיבק ולא עזב

ועכשו מה?

עכשו זה שברים.

אולי כל העניין זה שאני מתגעגעת לתקופה שבאמת יכולתי לומר "כל מה שאי פעם רציתי נמצא אצלי עכשו בידיים"

 

"שנים כולם בורחים, שנים כולם חוזרים,
רודפים אחרי השמש.
שבויים בתוך מעגלים, כולם מסובכים,
אז מה את עוד חולמת?
שנים הם מסתירים, שנים כולם יודעים,

אבן מתהפכת,
בלילות ובימים כולם כבר מדברים,
למה את עוד נשארת...

עדיף לרוץ לאש, לדרוש לא לבקש,
ממה את מפחדת?
אין מה לחשוב שהוא אומר, אין זמן יפה יותר,
הביאי את היום...

שנים הם שואלים, שנים לא מקשיבים,
שומרים הכל בבטן,
זה מצטבר וזה גובר וזה בסוף גומר.
על מה את מדברת?

עדיף לרוץ לאש, לדרוש לא לבקש,
ממה את מפחדת?
אין מה לחשוב שהוא אומר, אין זמן יפה יותר,
הביאי את היום...

יוצא שאת תמיד שותקת
אבל בפנים זה בוער ונשרף הכל,
כל המילים שנעלמו
תמצאי אותן בחלומות של אחרים...

שנים הם נפתחים ונשארים סגורים, נאחזים ברוח,
כל אסון רודף אחר, זה בא זה מדבר
חוזרים לפצע הפתוח...

עדיף לרוץ לאש, לדרוש לא לבקש,
ממה את מפחדת?
אין מה לחשוב שהוא אומר, אין זמן יפה יותר,
הביאי את היום...


 
יוצא שאת תמיד שותקת
אבל בפנים זה בוער ונשרף הכל,
כל המילים שנעלמו
תמצאי אותן בחלומות של אחרים...

שנים כולם בורחים, שנים כולם חוזרים,
רודפים אחרי השמש.
"

("חלומות של אחרים" עידן רייכל)

 

 

זה היה יום ממש חרא היום. פיטרו אותי, הקדימו גיוס, ביטלו פגישה, למידה למקצוע הכי משעמם ביקום. וזה.

זה הגיע למצב של תסכול כל כך עמוק.

אבל הנה, שיחה אחת עברה בשלום. ומכתב כבר נשלח לשני.

 

ואם יש משהו טוב ביום הזה זה דבר ראשון איתמר שלי, שלמרות שהיה חולה בא ועודד אותי. ושכנע אותי לעשות את זה

דבר שבחיים לא הייתי עושה בלעדיו.

דבר שני זאת סנה, שהלכנו לחגוג לה יומולדת בבורגוס (בשר עד שלא יכולנו יותר:P) וראינו את אחד הסרטים המפגרים שישXD זה די עודד אותי אחרי כל השיט הזה

 

 

 

רק ביולוגיה ואני חופשיה

מנורקה

 

 

נכתב על ידי penguin woman , 18/6/2010 00:11  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Keity ב-18/6/2010 19:37
 



:)


יש תקופה מגניבה למדי בזמן האחרון

סיימתי עם בי"ס, אפשר לומר. מגיעים רק לבגרויות

ובעוד כמה שעות,הבגרות באזרחות תהיה מאחורי,וישאר רק לעשות מתכונת ובגרות בביולוגיה, וסיימתי לגמרי.

מוזר.

 

היו לי 2 אירועים מגניבים במיוחד לאחרונה

הראשון, השתתפתי בקליפ של יוני בלוך (!!!) . הדבר היה פיצוי הולם בהחלט על כך שפספתי הופעה מדהימה שלו ב"יהודה וישראל" בגלל מתכונת מטומטמת.

גם הגעתי לזה לגמרי במקרה. אני לא זוכרת אפילו מה חיפשתי שעברתי על שינויי סטטוסים בפייסבוק, וראיתי שהוא פרסם בקבוצה שלו שצריך ניצבים לקליפ שיוצלם למחרת בבוקר בפלורנטין.

קבעתי עם שיילי, ולמחרת מוקדם מידי בבוקר עשינו את דרכנו לת"א. לאור העובדה שאני ידעתי איך מגיעים רק חצי מהדרך, ושאת המפה שהכנתי השארתי בבית, ושגם שם המרחק נראה קצר בהרבה ממה שהוא באמת, יצא שקצת נאבדנו

כלומר, כן היינו בדרך הנכונה כל הזמן, אבל בלי לדעת איפה לעזאזל אנחנו, איך לעזאזל מגיעים ואיפה זה לעזאזל פלורנטין.

עם המון עזרה של אנשים ברחוב, וכמה שיחות טלפון עם המפיקה של הקליפ שהתקשרה אלי אחרי שאיחרנו בחצי שעה לצילומים (שלמזלנו לא התחילו עדין) הצלחנו למצוא את דרכנו לחנייה בה צולם הקליפ.

הרעיון הכללי של הקליפ הוא שיוני בלוך והלהקה שלו הם גיבורי על מעפנים. למשל בסצנה מסיומת יש בחורה שטובעת בים בזמן שהם אוכלים גלידה ולא שמים לב XD. בסצנה שלנו, מפלצת נוראית רודפת אחרינו בזמן שהם מנגנים ואנחנו בורחים מאחוריהם.

אז למרות שרוב התפקיד שלנו הסתכם בלרוץ ולצעוק, היה כיף אדיר! חוצמזה שזה נורא משחרר לרוץ ולצעוק במשך שעה וחצי.

בערך ב11 סיימנו לצלם, ואני ושיילי הלכנו לשוק וקנינו בגדים^.^

בעיקרון היה ממש כיף, אבל הלכנו כל כך הרבה שבקושי דידינו את דרכנו חזרה לרחובות:P

 

השני הוא הופעה בהאנגר 11, מופע התרמה ליעל בת ה4 שיש לה גידול בגזע המוח . הלכתי יחד עם בייבי שלי , והיה פשוט... מדהים, אין דברים כאלה. הופיעו : מופע הארנבות, הקרטל, דניאל סלומון, אברהם טל, ירמי קפלן, היהודים ופורטיסחרוף. למרות שאת האחרונים לא ממש ראינו, כבר היה 2 בלילה ושנינו היינו עייפים למדי ועם בסיס/למידה לבגרות יום אחרי.

אבל ההרגשה הייתה מדהימה. פעם ראשונה שהייתי בהופעת רוק שהיא לא רוק"צ, ועוד היינו שורה ראשונה כל הזמן. להיות חלק מהופעה כזאת זה דבר מדהים, בעיקר שחולקים את זה עם מישהו שכל כך אוהבים:)

אגב גם פגשנו שם מישהו שחשב שאני בחורה בשם רונית, אפילו שכשהוא הראה לי את התמונה שלה היא בכלל לא הייתה דומה לי :S

 

בנוסף לאחרונה היו מסיבות טובות, בילויים כייפים עם חברים (ערב עם פלאפ-גלעד-מנו, סרט בסינימה סיטי עם שירלי, בילארד-באולינג עם המון חברים, ועוד ועוד ^^)

 

ואם נסיים עם תובנה אחרונה, הבנתי גם שכמה שאני ארצה אני לא יכולה להציל את העולם. ולפעמים למרות שמאוד בא לי לגונן על אנשים יש גבול למה שאני יכולה לעשות. ולפעמים הגבול גובל בכלום. גם אם הייתי רוצה ששום דבר לא יפגע, ושהכל יהיה בסדר ומלא בצמר גפן מתוק, החיים לא עובדים ככה.

אז אני רק צריכה להזכיר להם שאני תמיד כאן.

(והבנתי את זה לגבי  מס' אנשים)

 

 

"תגידי לו שירים עוד כוס לחיי, ולזכר ימי התום"

 

מנורקה

 

נכתב על ידי penguin woman , 14/6/2010 13:33  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





6,987
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לpenguin woman אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על penguin woman ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)