הבלוג המדהים שלי=]]

אני אצל סבתא שלי בקרית טבעון ומשתעממת נורא... ישנתי כאן אתמול והיום אני גם ישנה כאן. בלילה ניסיתי לכתוב פוסט מרוב שיעמום, והוא יצא לי ממש טוב. מרוב שהוא יצא טוב לא הצלחתי אפילו לשמור אותו.. אני לוחצת כמו מטורפת על הכפתור "שמור" והמחשב המחורבן פשוט לא זז! אז ויתרתי על הרעיון הלכתי למיטה וניסיתי להירדם. כמובן שלא הצלחתי כי שמעתי רעשים מהסלון והשירותים, משהו שנשמע כמו ניסיון פריצה לבית של סבתא שלי. זה היה מפחיד ופשוט קפאתי במקום וניסיתי להיות שקטה אבל הרעשים לא הפסיקו. בסוף כשסופסוף היה לי שקט וכמעט שנרדמתי, סבתא שלי התחילה לנחור מהחדר השני... הייתי בטוחה שהיא פתחה נגריה בחדר שלה כי הרעש היה נוראי!! טוב בקיצור קמתי להעיר אותה כדי שתפסיק לנחור, וכמובן שזה לא עזר. אה ולפני שהלכתי לישון הייתי במחשב עד אולי.... 4 וחצי לפנות בוקר ועדיין היה חשוך בחוץ. רק אחר כך התחילו כל הרעשים. מה גם שהייתה רוח פרצים בחוץ והעצים מחוץ לחלון שלי כל הזמן דפקו בחלון ועשו צללים מפחידים בחדר בבית של סבתא שלי זאת משימה בלתי אפשרית לישון. כאילו, בדרך כלל הבית מתוק להפליא וכיף להיות בו אפילו לבד, עד שמנסים להירדם בו. אז הבית מתחיל להיראות הרבה פחות נחמד ממה שהוא ביום. בלילה הוא כמו בית רדוף רוחות. נשמע מופרך? תנסו אתם לישון בבית הזה ועד מהרה תראו שתעדיפו לישון בחוץ עם הכלבים. מנסיון. אז עכשיו צהריים ואני אצל בנות דודות שלי שחף ויהב שהבית שלהן צמוד לבית של סבתא שלי (הן שכנות.) הן בסלון חורשות על איזה סרט שראיתי בערך מיליון פעם והרעש מגיע עד לחדר שבו אני כותבת את הפוסט הזה עכשיו. זה החדר של בת דודה הצעירה יותר יהב שהיא בת 9. וכשאני משחקת שם איתה אסור לנו לסגור את הדלת. ולמה? כי אמא שלה חושבת שאני משפיעה עליה לרעה בגלל שפעם צילמתי אותה בפלאפון בפוזות שלא מתאימות לגילה ואמא שלה ראתה את זה והתעצבנה עלי. אחר כך סבתא שלי התערבה והיה פיצוץ נוראי שם. מאז אסור לנו לסגור את הדלת. אבל נו שוין, כשהיא לא בבית אנחנו כן סוגרות אותה.... חהחהחה XD....!..!..!..!~ קיבלתי מאמא שלי 50מ שקל שהיא הבטיחה לי שתיתן לי אם אתנהג יפה. נו באמת, לקבל דברים על התנהגות טובה.. מזכיר לכם משהו? לא כי לי זה מזכיר ילדה בת 5!!! היום בלילה אני מקווה שאצליח סוף כל סוף להירדם ולא בגלל הרעשים, אלא המחשבות על ת' שלא מדברת איתי שמטרידות אותי כל הזמן, ועושות אותי עצבנית ומדוכאת. לא סתם סבתא שלי אומרת שרזיתי-הרי אני לא אוכלת כמעט כלום בגללה כי הדיכאון והעצבים פשוט הורסים לי את התיאבון! לפני שהגעתי לטבעון לסבתא, גם כן לא הצלחתי לישון כי חצי מהלילה הייתי עסוקה בלבכות.... סבתא ואמא שלי כבר דואגות לי, ואמא שלי כל פעם אומרת שהיא תעשה מזה בלאגן בביתספר ותצעק עליה וזה ואני פוחדת שהיא תעשה את זה כי היא רק תחמיר את המצב. והיא נשמעת די רצינית כשהיא אומרת את זה. אפילו הדברים שעושים אותי שמחה במצבים כאלה לא עוזרים. דברים כמו למשל קניות, ועשיתי הרבה קניות בחופש הזה. או לכתוב שירים וסיפורים כמו שאני תמיד עושה וזה מה שבעצם גרם למצב להיות גרוע יותר: כתבתי עליה שירים וסיפורים חמודים כאלה, הכי יפה שאני יכולה לכתוב כי חשבתי שזה יגרום לה להשלים או לפחות להתרכך קצת ולשמוח שבכלל טרחתי לכתוב עליה משהו. אבל בסוף היא חשבה שהתאהבתי בה אנאערף ועכשיו היא כועסת עלי עוד יותר..... אבל למרות שאני מגדירה את עצמי ביסקסואלית, אני לא אתאהב בה. ולא בגלל שזאת היא, פשוט כי אני כבר אוהבת מישהי אחרת ולא מזמן התחלנו להיות בקטע (למי שלא יודע קטע זה אומר לקחת את העניינים באיזי ורק להתמזמז בינתיים עד שמחליטים לאן לקחת את הקשר. אני לא יודעת מה אתכם, אבל ככה זה אצלי.) אני פשוט לא יודעת איך להוציא לה מהראש את עניין ההתאהבות הזה שהיא מתעקשת שהוא נכון. אין לי מושג. (ולמה יש לי הרגשה שכבר סיפרתי לכם את העניין עם השירים? נו מילא, תמיד כיף להזכיר את זה לעצמי, רק כדי לא לשכוח שמעריכים משהו רק אחרי שמאבדים אותו...) אני מקווה שהחופש הזה לעולם לא יגמר כי עם תחילת הלימודים, יבוא הצער...

הנה כמה תמונות חמודות שאני מקווה שיעודדו אותי קצת. וגם עם לא, לפחות לכם יהיה מעניין: