הסיפור הבא הוא חלקה השלישי של סדרת "עלילות הסטודנטית החרמנית". החלק הראשון היה "השכן שלא ישן" והשני היה "המבחן".

לקח הרבה זמן לכתוב אותו, מכמה סיבות. הראשונה היא שהוא ארוך במיוחד, ולכן אני מקווה שתתענגו עליו זמן מה. השנייה היא שהוא נכתב בשיתוף עם הכוכבת שלו, וחלק ניכר ממנו אף נכתב על ידה. בנוסף היה לי מאוד קשה לכתוב אותו באופן רצוף, משום שהוא אינטנסיבי ומגרה במיוחד. אני מקווה שחוויית הקריאה תהיה דומה :)

כאמור, זה פוסט אורח-למחצה, והמחברת השותפה תקרא את התגובות שלכן. אם נהניתן, בבקשה מכן, אל תתביישו לספר לה.

***

במשך שארית תקופת המבחנים הקפידה מור להתרחק מאיתן ככל האפשר. רק ראתה קצהו של ראש אי שם בהמשך המסדרון ומייד פנתה בדרכים נוחות פחות וארוכות יותר, נכנסה לכיתות קרובות או עצרה בפינה נסתרת לדבר עם מכר או מכרה, רק לא להיתקל בו. היא מעולם לא הושפלה כך ומבוכתה מכל הסיפור רק התגברה מעצם הריגוש שהתעורר בה בכל פעם שראתה אותו מרחוק. באולמות הבחינה הדוממים הייתה מתפתלת בכיסאה ומנסה לדחוק את זיכרונות אותו זיון שצפו ועלו בה דווקא אז. היא ממהרת להגיש את המבחן, עולה על אוטובוס לדירה הרחוקה-מדי שלה, נועלת את דלת חדרה, תולשת מעצמה את תחתוניה הרטובים ומענגת את עצמה, רוכבת על אצבעותיה ומדמה שהן הזין של איתן החודר אליה.

היא המשיכה לתצפת על חלון חדר השינה שלו מדי לילה, לאונן בקצב למול צלליהן של הבחורות שזכו לגמור שוב ושוב בזרועותיו ולטרוק את התריס בכעס אחרי שגמרה. זה ממש לא יכול להימשך. היא עוד תשתגע, היא חייבת למצוא דירה חדשה ולהתרחק כבר מהבחור הזה! לא רק שבגללו היא וענבר כבר לא מדברות חודשים, הוא גם מפריע לה להתרכז במבחנים ומתייחס אליה בגסות. זה לא יכול להימשך.

מיד כשנגמרה תקופת המבחנים התמסרה מור לחיפוש דירה חדשה. היא סרקה את כל האתרים באינטרנט, דיברה עם חברים והלכה לראות דירות. כמה מהן היו יקרות באופן שלא בא בחשבון, בכמה מהן היו השותפים לא לרוחה והאחרות היו קטנות מדי. באחת מהן אפילו הבחור שהראה לה את הדירה לא טרח ללבוש מכנסיים וכשישב מולה, מפרט מזיכרונו כמה הם שילמו על מים וחשמל בשנה האחרונה, היא ראתה את הזין שלו מבצבץ מבעד לפתח הקדמי בתחתוניו, תופח ומזדקר. הוא גיחך כשהבחין במבטה שהתקבע אליו בחולמניות ושאל אם תרצה לבחון אותו מקרוב. היא זינקה משם החוצה כמוכת נחש וטרקה אחריה את הדלת. אני לא מוכנה לסבול את השחצנות הזאת, חשבה ברוגז בעודה יושבת במושב האחורי של האוטובוס הריק למחצה בחזרה לדירה הנוכחית שלה. כאילו כל העיר מלאה בבחורים חוצפנים כאלו. אולי עדיף כבר לעבור ממנה ודי. מנוע האוטובוס נהם ומור הצמידה מבלי משים את אגנה לרטט העדין שאחז במושבה וסחטה כנגדו את הדגדגן שלה בתנועות קטנות ובלתי מורגשות עד שגמרה באנחה חרישית. היא הביטה בבהלה לצדדים, לראות אם מי מבין יושבי האוטובוס הבחין בה, וירדה במהירות בתחנה הבאה.

מור כמעט התייאשה, חשבה איך תאלץ להעביר את השנה כולה בהתחמקות מהשותפה ובתחתונים רטובים כשחברה שלחה לה פתאום הודעה ומפה לשם, היא עברה דירה. את ענבר החליף שותף שתקן ומסוגר, שלא היה טיפוס של שיחות חולין ולא היה מול חלונה אף בחור הולל. מור שמחה. עכשיו, בלי שני אלו שהזכירו לה את הפעמים בהן איבדה לגמרי שליטה בעצמה, היא מוכנה להתחיל את שנת הלימודים החדשה נקייה כלוח מחוק.

היום הראשון ללימודים עבר על מי מנוחות. מור הרגישה מצוין, לבשה שמלה חדשה ושמחה לפגוש את כל מי מחבריה שלא ראתה במהלך החופשה. היא בעיקר נהנתה מהידיעה שאחרי חודש של מנוחה ממנו, חודש בו לא ראתה אותו ולא חשבה עליו – אין לאיתן עוד שום השפעה עליה. היא לא חששה עוד להיתקל בחיוך הזחוח ובמבט השחצני שלו במסדרונות. היא ישבה בכמה הרצאות מצוינות והרגישה שהסמסטר הולך להיות חוויה גדולה.

במיוחד נהנתה מור משיעור התרגול שהעביר ערן, הדוקטורנט החלומי ביותר במחלקה. ערן היה בחור רהוט ואלגנטי שלאחרונה החליף את דמותו של איתן בפנטזיות של מור עם עצמה. עכשיו היא ישבה בשורה הראשונה בכיתה ובכל פעם שערן חלף לידה, ריחו הסתלסל סביבה כנחש. מבטו המרוכז היה בדיוק אותו המבע שהיה נסוך על פניו כשדמיינה אותו דופק אותה בכוח כנגד הקיר במשרד שלו. היא הרגישה את פניה מסמיקים ואת הרטיבות המוכרת כלכך פושה בתחתוניה והביטה בזהירות סביבה אל שאר הכיתה. במרבית הכיסאות בחדר היו ישובות סטודנטיות, ורובן בהו בו במבטים מזוגגים וכמהים שהסגירו שמחשבותיהן לא היו שונות בהרבה מאלו שלה. חלקן אף נמרחו במושביהן ומור תיארה לעצמה שתחת השולחן ידיהן וודאי חופרות בתחתוניהן. היא שלחה בזהירות יד אל מתחת לשולחן, פסקה את רגליה ונגעה מבעד לבד הדק והרטוב של תחתוניה בכוס שלה. זה היה כלכך נעים. היא המשיכה להביט בזהירות סביבה וללטף את עצמה כשקצב דיבורו של ערן משמש לה כמטרונום. היא הייתה חרמנית מאוד וכבר תכננה לצאת מהכיתה ולאונן בתאווה בשירותים, אבל לא רצתה להפסיד רגע מהנוכחות של ערן מולה. היא הסיטה את תחתוניה הצידה והחדירה בעדינות אצבע אחת לתוכה, מתאפקת מאוד לשמור על ארשת פנים רגועה. היא הביטה בו מתהלך, דמיינה שאצבעותיו המחוות באוויר הן למעשה אלו המשגלות אותה, כשפתאום – מבטו הצטלב במבטה והוא נעצר מדיבורו. מור שלפה בבהלה את ידה ממתחת לשולחן והעמידה פנים שלפתע נזכרה לכתוב משהו חשוב ברשימותיה. מבועתת מהמחשבה שמא הבין את שהתחולל בה, היא הרימה מבט נבוך לעברו וראתה אותו נועץ מבטו באצבעותיה, שהבהיקו ממיצי הכוס שלה. היא מיהרה לנגב אותן בשמלתה וערן, נבוך במיוחד, כחכח בגרונו והמשיך סמוק בהרצאתו. מור לא יכלה שלא לשים לב שנמנע מלעבור לידה במשך שאר השיעור ושבמכנסיו התפתחה בליטה מרשימה למדי. בסוף השיעור נראה היה שהוא התלבט אם לגשת אליה או לא, אך מור מיהרה לצאת מהאולם בכדי להספיק לתפוס את האוטובוס ולהשלים את מלאכת האוננות בחדרה.

בדרכה החוצה קלטה מור בקצה האולם פנים מוכרות: איתן ארז את חפציו. איך לא הבחנתי בו קודם, כעסה על עצמה מור. פניה עטו את אותו החיוורון הסמוק שהחלאה הזה גרם לה תמיד, והיא חשה במעמקי הכוס שלה את אותו התמהיל של זעם, אשמה וחרמנות. עבר רגע והיא נמלטה מהאולם, מקווה שאיתן לא ראה אותה, תוהה לעצמה אם הבחין בעדת המאוננות בשורה הראשונה.

בשבוע הבא מור כבר התכוננה במיוחד לשיעור של ערן. היא לבשה שמלה שחורה וקצרה, עם מחשוף נאה שהחמיא לשדיה הקטנים. על תחתונים החליטה לוותר – מכשול מיותר בדרכה להתענג על השיעור.  גם על חזייה ויתרה, בתקווה שפטמותיה הזקורות ישבו את עיניו של ערן.

האוטובוס לאוניברסיטה היה עמוס להכעיס, כרגיל. מור נדחקה בין המוני סטודנטים מיוזעים, שנדחסו עוד ועוד עם כל תחנה. בחצי הדרך, בליטה עבה נגעה בישבנה. היא זיהתה את הזקפה המתוקה והאהובה עליה מייד. בלי להתכוון, היא נצמדה אל איברו הזקור של איתן, תוחבת אותו בין שני פלחי ישבנה דרך הבגדים. ידו החזקה של איתן  נחה לפתע  על ירכה הפנימית. מיצי כוס נזלו במורד הירך ונבלמו על ידו. איתן טיפס לאיטו במעלה הירך, אוגר בתוכה את נוזלי החרמנות החמים, עד שהגיע לכוס הערום והרטוב שלה. "מממ... התכוננת לכבודי?" הוא שאל ברשעות. מור לא הייתה מסוגלת לענות. אצבעו עמד על מפתן הכוס שלה רגע ארוך, והיא רק רצתה שיחדור אליה באצבעותיו. או יותר טוב, עם הזין שלו. זה יהיה כל כך קל, היא חשבה. רק לשלוף אותו ממכנסיו, להרים מעט את השמלה, ולהכניס אותו פנימה. היא הרגישה את ידה נשלחת לעבר רוכסן הג'ינס של איתן, כשלפתע דלתות האוטובוס נפתחו בתחנה של הקמפוס ונהר של סטודנטים ירד ממנו. היא השתחררה מאחיזתו מבלי להעיף מבט והלכה בעקבותיהם.

כשהגיעה לשיעור, מור כבר לא יכלה להתאפק. בידה הימנית אחזה עט, כאילו כותבת, וידה השמאלית כל העת מעסה ונוגעת בין רגליה, בזמן שמבטה מרותק לאיבר מינו של ערן ולקולו הערב. מדי כמה דקות, הייתה חונקת אנחה של אורגזמה, מקווה שאיש לא הבחין, מתאוששת רגעים אחדים וחוזרת למלאכה. היא תהתה האם איתן מביט בה מראש האולם; ערן ודאי שם לב, שכן הזין שלו הלך ותפח בבירור לאורך כל השיעור. קצב הדיבור שלו השתבש וכאשר מור הצליחה להקשיב לדבריו, היא שמעה שהוא לא מרוכז בעליל. זה הדליק אותה מאוד ומבלי לחשוב, העט שלה נגע בקצה המחשוף, מושך אותו כלפי מטה, חושף בפניו פטמה זקורה ואדומה. הוא השתהה אל מול המראה והסיט מבט מייד, מנסה בעוז להמשיך בשיעור. מור עצמה את עיניה ושקעה לתוך אורגזמה נוספת. כשגמרה, פקחה את עיניה לגלות שהשיעור כבר נגמר והכיתה התרוקנה.

זה לא הספיק לה. היא אספה את חפציה והזדרזה לעבר משרדו של ערן, ששעת הקבלה שלו בדיוק התחילה עכשיו. דלתו הייתה פתוחה והוא ענה בסבלנות לשאלותיהן של שתיים מחברותיה לשורה. הוא עצר ובלע את רוקו כשמור נכנסה לחדר. הבנות לא הבחינו, רק הוסיפו להביט בו בעיניים נוצצות. מור עמדה בקצה המשרד, ממתינה בסבלנות מבלי לומר מילה. אחרי דקות ארוכות שנראו לה כמו נצח, הן התרצו, הודו לערן על עזרתו האדיבה ופינו סוף סוף את הדרך.

"איך אפשר לעזור לך...?"

"מור. היי. בבקשה. תשכב על השולחן."

"ממ... מה?"

מור נשפה בחוסר סבלנות, ובתנועה אחת משכה והסירה את פיסת הבד היחידה שעטתה לגופה. היא הייתה כעת עירומה לחלוטין, למעט צמד נעלי עקב שחורות. "על השולחן, בבקשה".

ערן היה נבוך ומבולבל מאוד, אבל לא התווכח יותר מדי. הוא התיישב בזהירות על שולחנו, שהיה עמוס ניירות לעייפה, ונשכב על גבו, מנסה לא לגרום יותר מדי נזק. מור יכלה לראות את הזין שלו מתקשה להשאר בחבילה, מבקש להתנוסס מעלה. היא פסעה לעברו בצעדים מדודים, עקביה מהדהדים בחדר, וטיפסה על השולחן בחוסר תשומת לב מופגנת לניירת של ערן. היא פתחה את מכנסיו ושחררה סוף סוף את האיבר הזועק לחופש. הוא שמח מאוד לראות אותה. מבלי להתעכב לרגע, היא התרוממה מעליו והבריגה אותו לתוכה באחת. הכוס שלה החליק במורד הזין של ערך, כמו ילדה על מגלשה, ואז עלה בחזרה לסיבוב נוסף. היא עצמה עיניים ונכנסה לקצב במהירות. ערן עדיין נראה המום למדי, אבל זה לא עניין אותה כל כך. היא רק רצתה לזיין אותו.

עמוק לתוך הזיון היא חשבה ששמעה את הדלת נפתחת. היא הרגישה את הזין של ערן מתכווץ בתוכה באי-נחת. לעזאזל, זאת עדיין שעת הקבלה שלו, חשבה מור, ובאי רצון פקחה את העיניים והסתכלה לשמאלה, לא עוצרת לרגע את הסיבוב על הזין של ערן.

איתן עמד שם, ונראה – לראשונה מאז הכירו – נבוך וחסר אונים. מור אהבה את זה מאוד והרגישה את הכוס שלה מקציף עוד על איברו של ערן. הוא עמד שם כמה רגעים, לא בטוח מה לעשות. המבוכה על פניו התחלפה בזעף. "אתה צריך משהו?", מור שאלה, כל גופה רוטט לפי הקצב. איתן ניסה כמיטב יכולתו לשמור על קול יציב. "כן, רציתי לשאול את ערן משהו לגבי השיעור, אבל אני רואה שהוא עסוק אז אני אחזור יותר מאוחר". הוא התחיל להסתובב כשמור הצליחה לאגור את כל כוחותיה ולומר: "לא, אין צורך, זאת שעת הקבלה של ערן. הוא יענה לך עכשיו". היא העבירה את מבטה כלפי מטה ומצאה זוג עיניים מזועזעות. "מה רצית לשאול אותו?", המשיכה.

הוא התלבט לרגע ולבסוף המשיך בנונשלנטיות, משחק את המשחק. פנה לערן כאילו מור כלל לא נמצאת בחדר ושאל אותו על חומר השיעור שזה עתה נגמר. ערן התקשה להגיב. "נו? זאת שעת הקבלה שלך. תענה לו!" פקדה מור. הוא לא העז לסרב, והחל להשיב לשאלה. רק בקושי רב הוא הצליח להרכיב משפטים קוהרנטיים, קושי שהלך וגבר שכן מור התחילה להאיץ את רכיבתה, כמעט בהתרסה, מוציאה את ערן מאיזון. היא נהנתה מאוד מההזדמנות להתנקם באיתן על חוצפתו, והחרמנות שלה הוסיפה לגאות, כאילו זה בכלל היה אפשרי. לקראת סוף התשובה של ערן, היא הגיעה לשיא, שלווה בשאגות עונג שוודאי פרצו מתוך המשרד הסגור לעבר המסדרון. הכוס שלה התכווץ בעונג על ערן והוא נכנע לו, ממלא אותה במנה הגונה של זרע חם.

היא לקחה רגע להתאושש, מתמלאת בתחושת סיפוק אדירה על פנטזיה שהוגשמה. היא יכלה לחוש את עיניו של איתן בוחנות את גופה החם והמיוזע בתערובת של קנאה ותאווה. היא חלצה את ערן מתוכה והתיישבה בקצה השולחן. המתרגל האומלל היה מותש. "אתה רוצה את זה?", היא פתחה את רגליה אל מול איתן, הכוס הפעור שלה נוטף זרע. סוף סוף כל הכוח היה בין רגליה. היא חכתה למעמד הזה הרבה זמן. הוא מאוד רצה את זה. איתן התחיל להתקרב לעברה. "על ארבע." מור ציוותה. היא תנקום בו על ההשפלה מהמבחן ההוא. הוא נעצר ופלט נחרת גיחוך. כשהבין שהיא רצינית לגמרי, הזחיחות נעלמה מפניו. הוא ירד על הברכיים, מזדחל לעברה בדממה, מתאמץ מאוד להסתיר את רגשותיו.

הוא זחל עד שהגיע אל בין רגליה, נשמתו החמה נושפת על שפתיה התחתונות, אפו מדגדג את דגדגנה. צמרמורת עונג עברה בה. הכוס שלה המשיך לטפטף תערובת נוזלים, חלקם של מור, חלקם של ערן. איתן הוציא לשון, והכניס אותה בעדינות אל בין רגליה, מלקק את השטף הבלתי נגמר שנבע ממנה, מנקה אותה מזרע, שותה את החרמנות שלה. היא הרגישה את זיפיו הקצרים דוקרים ומדגדגים את ירכיה הפנימיות. לשונו יצאה ממנה והוא עבר לנשק את הדגדגן, מוצץ אותו בתאווה כאילו היה סוכרייה. היא אבדה את זה לגמרי, שכחה היכן היא נמצאת. היא עצמה עיניים ושקעה לתוך העונג. כשנשענה לאחור נזכרה שהיא עדיין בין רגליו של ערן, כאשר גבה נפגש בזקפתו הערנית. איתן המשיך לאכול את איבר מינה במרץ ובמומחיות מרשימה, מענג אותה בלשונו לרמות שלא הכירה, כאשר ידו של ערן החלה לשחק בשדה הימני.

היא הרגישה עוד שיא מתקרב, כאשר בלי אזהרה, שפתיו ולשונו התנתקו ממנה בפתאומיות, מותירים אותה רעבה מול אוויר החדר הקריר. היא פקחה עיניים, ומצאה את איתן עומד בין רגליה, הזין הענק והזקוף שלו בחוץ, ולפני שהספיקה לעבד את מה שקורה, הוא כבר היה בתוכה. שוב. היא התגעגעה לזין שלו כל כך. לא משנה מה עשתה כל החודשים האלה, איך אוננה, על מי פינטזה ועם מי שכבה, רק זין אחד היה במחשבותיה, רק אליו ערגה, רק אותו הרגישה בתוכה כשנגעה בעצמה. והנה הוא שוב בתוכה, הולם בה, מזיין אותה בדיוק בקצב, נוגע בה בכל הנקודות הנכונות. הוא דפק אותה כנגד ערן, גבה משתפשף על איבר מינו הזקור, שעדיין היה רטוב ממה שעבר עליו לפני דקות בודדות. היא שמעה את גרונה פולט אנחות קולניות, אותן היא ניסתה להחניק לשווא.

זה לא לקח זמן רב עד שהיא גמרה פעם נוספת, כל גופה רועד ומתמוגג על הזין של איתן, הכוס שלה מתכווץ עליו באהבה. היא הרגישה את גבה מתמלא בזרעו החם של ערן. איתן התעלם והמשיך לדפוק אותה במרץ, בזמן שהזרע החליק במורד גבה. עיניה היו עצומות, שקועות באקט המתמשך. באחת החדירות, הזין של איתן יצא ממנה, אבל לא חזר. מור פקחה את עיניה בפליאה, מבטה מצטלב במבטו הנבזי של איתן, ויורד מטה לעבר איברו האדום והרטוב. איתן אחז בו וכיוון היטב כאשר מטח של זרע בקע ממנו, פוגע היישר בפניה, פעימה אחת בעינה השמאלית, אחרת בסנטר, שלישית מדביקה את שיערה בגסות. הוא שטף אותה בזרע, ואת הטיפה האחרונה שמר לנקודה שבין שדיה.

לקח לה כמה רגעים להתגבר על ההלם. היא ראתה את הארשת הזחוחה ומלאת הסיפוק על פניו של איתן, אבל לא מצאה את הכוחות לזעום. היא נגבה את הזרע מפניה ולקקה אותו בהיסח הדעת. כשמבטה נדד מפניו של איתן, היא קלטה לחרדתה חבורה של סטודנטים שעמדו בקצה החדר בדממה, מחכים בסבלנות ובנימוס לתורם בשעת הקבלה.