"את יהודה."

"המורה למתמטיקה?"

"כן. חובה עלייך לזיין את יהודה."

הן היו ארבע, הבנות הכי כוסיות בשכבה. רק בנות 17, הן כבר הספיקו ללמוד את ההשפעה שיש לנתונים הפיזיים ולסקס אפיל שלהן על בנים. לאף אחת מהן לא היה חבר קבוע. הן נהנו מדי מהכיבושים, ועוד בחנו עד כמה רחוק אפשר להגיע, מה הן יכולות לגרום לגברים לעשות באמצעות לא יותר מכמה מילים ותנועות. כרגע הן השתעשעו במשחק הקבוע שלהן, להוכיח האחת לשנייה שאין גבר שהן לא יכולות להשיג. מורן בדיוק סיפרה בפירוט על הזיון האחרון שלה מאתמול, המלצר מהמסעדה, שעדן איתגרה אותה לפתות. עכשיו היה תורה לאתגר את מיטל. "ותעשי את זה בבית ספר".

מיטל חייכה. "זה יהיה יותר קל מלקחת סוכרייה מתינוק". הפעמון צלצל לסמן על סוף ההפסקה ותחילת השיעור האחרון. "או, בדיוק יש לי שיעור איתו. אל תחכו לי בחזרה הביתה", היא קרצה והלכה לכיתה.

מיטל הייתה גבוהה ורזה, בהירת עור וכהת שיער. העיניים שלה היו כחולות, מהסוג שמהפנט בחורים וגורם להם לפלוט משפטים רומנטיים. בהנחה שהם הסתכלו על עיניה, כמובן; הציצים שלה היו כל כך גדולים, עגולים ויפים עד שלרוב בנים דיברו אל החזה שלה. היא נהנתה מזה מאוד. תחושת השליטה ששדיה הקנו לה על היצורים החלשים הייתה מענגת. היא מעולם לא ביקשה מבן כיתתה משהו ונענתה בשלילה. אם יש משהו שניתן לסמוך עליו, ידעה מיטל, זה בחור חרמן.

בדרכה לשולחן היא סובבה ראשים שבחנו את הישבן הנאה שלה דרך הג'ינס. היא התיישבה בשורה הראשונה, מסדרת את המחשוף. יהודה נכנס לכיתה. המורה למתמטיקה בן ה-30 היה אינטליגנט, משעשע וכרזימטי מאוד. הוא גם היה יפה. גוף חסון, שמיטל יכלה רק לדמיין למה הוא מסוגל. מסוג המורים שתלמידות מתאהבות בהם. כל הבנות בתיכון היו מדברות תמיד על כמה שהוא חתיך וחמוד. אבל רק אני אעשה אותו... חשבה לעצמה מיטל בחיוך. הכיבוש הזה היה אחד שהיא באמת רצתה להשיג. היא הקפידה לשבת בצורה שתעניק ליהודה זוית ראייה טובה לתוך החולצה שלה.

בסוף השיעור הוא החזיר את המבחן האחרון. 63. זה לא טוב, חשבה מיטל. אבל זה הולך להשתנות בקרוב. היא חיכתה שכל התלמידים יצאו מהכיתה, וישאירו אותה לבד עם טרפה. הוא ישב ליד השולחן, מארגן את הדפים שלו.

"המורה?" היא שאלה בעדינות. יהודה הרים את ראשו מהשולחן, הביט על החזה שלה ואז עליה וענה: "כן, מיטל?".

"המורה... קיבלתי רק 63 במבחן. ואני יודעת שאני יכולה יותר... אני לא יודעת מה קרה לי במבחן הזה..." היא שלבה את ידיה מתחת לשדיה, כך שיבליטו אותם, ומצמצה בעפעפיה ועשתה את הפרצוף החמוד הקבוע שלה, ששמור במיוחד למניפולציות מהסוג הזה. יהודה עדיין ישב. היא התקרבה לשולחנו, רכנה אליו, ואמרה בלחש: "אבל אני מוכנה לעשות הכל כדי לתקן את זה..." היא ליקקה את השפתיים. כאילו מבלי משים, ידה הרחיבה את המחשוף, מלטפת את הפטמה הזקורה שלה דרך החולצה, מעבירה אותה בין אצבעותיה. "הכל..." היא לחשה שוב.

לכמה רגעים, הוא היה מהופנט. הוא בהה בה, פיו פעור למחצה. ואז הוא התעשת, ניער את ראשו ואמר "אם את רוצה לתקן את זה, הייתי ממליץ לך ללמוד טוב יותר למבחן הבא." ומיהר להסתלק.

לעזאזל, חשבה מיטל, עדיין רוכנת מעל השולחן. היא כבר הייתה כל כך חרמנית. אם יש מקבילה נשית לכאב ביצים, ככה זה בטח מרגיש, חשבה כשמיהרה הביתה. אחרי שנכנסה לחדרה ובזמן שהורידה את התחתונים היא אמרה לעצמה: אני עוד אלכוד אותו. עוד לא נולד הזין שאני לא יכולה לזיין. ובעודה מספקת את עצמה, מאוננת כדי להרגיע את הכוס הרעב שלה, היא תכננה את המלכודת שתטמון לו מחר.

למחרת בבוקר היא לבשה חולצה לבנה מכופתרת, כמעט שקופה, בגזרה שהחמיאה לנתונים הפיזיים שלה ועמוקת מחשוף. מתחת היא לבשה את החזייה הלבנה הסקסית שלה. לרגליה לבשה חצאית מתאימה, שהגיעה עד הברכיים, וחשפה רגליים חלקות ויפות. היא שמה את הליפסטיק האדום הטוב שלה, זה שגורם לגברים לומר ש"יש לה שפתיים של מוצצת". והם צדקו. היא ידעה איך להשתמש בשפתיים שלה.

בדרכה לבית הספר היא הרגישה את המבטים של הבנים שלה בוהים בה בתאווה, אפילו גדולה מהרגיל. חלקם סובבו את ראשיהם כה מהר עד שכמעט נפלו. נהדר, היא חייכה, הוא אבוד. הבנות פגשו אותה במקום הרגיל בחצר. "נו... איך היה?" שאלה טלי בהתרגשות. "עוד לא היה," מיטל ענתה, "אבל אל תדאגו. זה רק עניין של זמן"

בהפסקה היא מצאה אותו בחדר המורים. החדר היה מלא במורות. היא נגשה אליו. הוא בדיוק סידר את הארונית שלו כשהיא קראה, "יהודה?"

הוא הסתובב, וכשראה אותה נבהל לרגע, מפיל את ספריו. "אה... כן, מיטל, איך אני יכול לעזור לך?" הוא שאל, מתנשף.

"עשיתי מה שאמרת לי", היא אמרה בקול מתוק, "ניסיתי ללמוד טוב יותר," היא התכופפה להרים את ספריו, מעניקה לו עוד מבט הגון על החזה היפה שלה. הוא הזדרז להתכופף גם כן, לקחת ממנה את הספרים. "אבל פשוט לא הבנתי כלום. זה קשה מדי" היא קמה לפניו, משאירה את פניו מול רגליה החשופות, החלקות, ראשו בדיוק בגובה כדי להציץ לתוך חצאיתה. הוא עמד בפיתוי, וקם בעקבותיה. "חשבתי שאולי... אולי תוכל לעזור לי? להסביר לי את החומר?"

הוא בהה בה לרגע שוב, תוהה איך להגיב, ואז השתעל רגע ואמר "אהמ... כן, אין בעיה. תפגשי אותי פה בסוף היום"

"תודה", היא אמרה, שוב באותו קול מתוק, מחייכת. היא נתנה לו נשיקה בלחי והלכה לפני שהספיק לשים לב.

הוא שלי, היא חשבה. רק עוד כמה שעות... רטיבות התפשטה בתחתוניה.

היא הגיעה בזמן. הוא חיכה לה, יושב ליד אחד השולחנות, עם ספר פתוח. "היי מיטל. בואי שבי," הוא החווה על הכיסא שמולו.

היא התיישבה לצידו, מתקרבת, כך שירכיהם נגעו זו בזו. נשימתו נעתקה לרגע, ואז הוא המשיך, מתעלם מהקרבה החריגה: "במה התקשית?" היא התכופפה, הוציאה את המחברת ופתחה אותה. היא רכנה עליה בזוית שאיפשרה לו לראות את הרקמה של חזייתה. היה לה ברור שהוא לא מסתכל על שיעורי הבית הכושלים שלה, אבל היא המשיכה בהצגה. "אני פשוט לא מבינה מה אני אמורה לעשות בשאלה הזו", היא אמרה, מצביעה על המחברת ביד אחת, מניחה את ידה השנייה על ירכו. "מתמטיקה זה מקצוע כל כך..." - היד שעל הירך נעה לכיוון הזין שלו - "...קשה" - היא אחזה בו, מרגישה את האיבר מזדקר דרך המכנסיים - "אני פשוט לא יודעת" - בלי להסיט את המבט מהמחברת, היא פתחה את כפתורי מכנסיו ביד אחת - "איך לפתור את הבעיה שלי" - היא הפשילה את מכנסיו ותחתוניו, והתחילה לשפשף. הזין של המורה למתמטיקה פיתח זיקפה מרשימה. הוא גנח. היא הפסיקה לדבר, הוא ממילא לא מקשיב לה יותר, ירדה מהכיסא ורכנה אליו, מכניסה את האיבר לפה, מצדיקה את המוניטין שלה בתור המוצצת הכי טובה בשכבה. הוא נאנח בקול. היא המשיכה בעבודה המיומנת, מענגת אותו כמו שמעולם לא עינגו אותו. הוא נאנח שוב. ואז, כשחשבה שהוא קרוב לאורגזמה, הוא משך אותה בשיער, מרים את ראשה כך שתהיה בגובה עיניו. השפתון שלה היה מרוח, שפתיה החושניות היו סנטימטרים משפתיו. "אז זה מה שאת רוצה, אה? את לא תפסיקי עד שתקבלי את זה, אה?"

הוא החזיק אותה כך לכמה רגעים, הסתכל בעיניה, והיא הסתכלה בעיניו. פתאום המורה החנון והנבוך נראה כמו חיית טרף. הלסת החזקה והבלתי מגולחת שלו ננעלה, השפתיים שלו התעוותו בחייתיות, בעיניו היא ראתה רעב שהסתיר מפניה עד עכשיו. יהודה עמד לטרוף אותה.

הוא השכיב אותה על השולחן, פתח את כפתורי חולצתה בכוח שכמעט קרע אותם ממנה, לחץ על האבזם שבין שדיה ופתח גם את החזייה. בחזה חשוף, החולצה והחזייה עדיין על כתפיה, הוא התנפל על הציצים שפיתו אותו כל כך, הציצים הנהדרים שהביסו כל טיעון הגיוני נגד זיון התלמידה שלו. הוא נשך אותם, נשק להם, מצץ את הפטמות. היא הייתה המומה, היא לא האמינה שיש בו את זה. ואז הוא נגע בכוס שלה, מרגיש את רטיבותה, מלטף את הדגדגן התפוח. היא הצטמררה מעונג. בלי לבזבז זמן, הוא הוריד את התחתונים לקרסוליה, החצאית עדיין לגופה, וחדר אליה. היא גנחה, משתדלת לא להיות קולנית מדי. היא לא שיערה שהמורה שלה מזיין כל כך טוב. המקצב שלו היה מדהים. הוא נכנס ויצא, דופק אותה חזק, נוגע במקומות שמעטים מהבחורים איתם שכבה מצאו. היא נאנחה שוב, בזמן שהוא המשיך לזיין אותה, על השולחן בחדר המורים. לא להאמין כמה שהגבר הזה טוב. האנחות שלה נעשו קולניות, היא לא יכלה לשלוט בזה. היא גמרה. הוא המשיך בשלו, עיניו עצומות, שיניו חשוקות. ואז, סוף סוף, גם הוא גמר. הזרע החם שלו מילא אותה. ההרגשה הייתה נפלאה.

הוא יצא ממנה. היא כבר שכחה מי היא ואיפה היא, ממשיכה לשכב בחזה חשוף ותחתונים מופשלים, בכל רגע מישהו עשוי להיכנס לחדר. יהודה רכס בחזרה את מכנסיו. הרעש שעשה כשהתארגן בחזרה העיר אותה. היא הרימה את התחתונים, סגרה את אבזם החזיה ורכסה את כפתורי חולצתה. "מממ. כן. אני מבינה את החומר הרבה יותר טוב עכשיו," היא אמרה. הוא הסתכל עליה, ויצא מהחדר מבלי לומר מילה.

***

"נו?" שאלה מורן.

"בואי נאמר שציונים במתמטיקה לא צריכים להדאיג אותי יותר", חייכה מיטל בניצחון.