אני בררנית מידי??
החלטתי שנמאס לי לחכות להצעות, ושאני עושה מעשה ונרשמת לכל (או כמעט לכל) אתרי ההיכרויות שאני מכירה.
8 סך הכל. מספר מכובד.
ביומיים האחרונים קיבלתי גם מספר מאוד מכובד של פניות.. 50 לערך לפחות.
60% מהפניות סוננו עקב הפרש גילאים מהותי. אין שום סיבה בעולם שאעיין אפילו בפרופיל של בחור בן 30+, עם כל הכבוד. אין לי מושג איך הם מעזים, בני ה35 ומעלה לפנות אליי בכלל..
40% הנותרים? מיעוטם קטנים, אחרים לא מצטיירים כאינטלגנטיים במיוחד, או בעלי בטחון עצמי או מראה אטרקטיבי בעיני. נכון לעכשיו הרשימה הצטמצמה לשניים, שגם לגביהם אני לא בטוחה.
למה זה לא יכול להיות כמו ראיונות עבודה? שולחים קורות חיים (+סעיף על הדת), ותמונה, ומבין כולם מזמנים לראיון אישי רק את ה'מובחרים' ביותר? .ציניות.
למה אני צריכה להרגיש 'לא נעים' על כך שאני אומרת לו שלא נראה לי שיש בנינו התאמה ולכי תסבירי לו שזה כי חטפתי חררה כשהוא כתב עם ולא אם או כי הוא בן 26 ובלי תואר ראשון או שהוא נראה זוועה, ואני מקבלת תגובות דיי חיוביות על המראה שלי (מצטנעת..).
נחשפתי בעבודה לטיפים בנוגע לראיונות עובדים. אחד מהם דיבר על כך שראיון טוב צריך להרגיש כמו מנגינה מוכרת..משהו שפשוט קורה וזורם.. לא היה אחד שזה הרגיש לי כך איתו. היחידי בתקופה האחרונה שההתכתבות איתו חשה כ"כ נינוחה הוא אותו בחור שלא מניח תפילין בבוקר/: למה אי אפשר לקבל את הכל?
תשובה בגוף השאלה..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
