האמת בין אהבה לשנאה -קטע חדש שכתבתי.

איך אף פעם לא מבינים מה האמת בין שנאה לאהבה.
מרחפת מעל בועה בין הטוב לרע.
מחפשת פינה קטנה להסתתר בה מפני הגשם הנורא.

לרוב,מי שאוהבים לוקחים כמובן מאליו
כאילו הוא יהיה שלך לעד.
כנראה שטעיתי ההיפך,ציפיתי ליותר מידי,המשחק הזה כבד עליי.
נושמת נשימה עמוקה,מתרכזת כרגע במחשבה,שום דבר אינו עובד שם.
נחה..עוברת לחדרי הלב..שם הכל התרחש.
מתכנסת בתוך עצמי אומרת לליבי "דיי! ,מתי תפסיק לעבוד עליי?!".

כשאוהבים זוכרים הכל,אושר,שמחה.
וכששונאים מורגשת האכזבה,ההשפלה.
כשאוהבים מתעסקים בשטויות,בריבים עם אחרים,עם האנשים שחשובים
והם פתאום נעלמים!.

השקט חודר לי לעצמות,הרגשת החמצה שכזאת.
איך מנעתי את זה מעצמי?איך נתתי לאהבה לפגוע בי,
לטפס עליי,להתרסק מול עיניי לחמוק מבין זרועותיי.

ורציתי לעוף,למעלה,לשמיים.
לצרוח,לברוח..לפרוש כנפיים ולשכוח מהכל.
לשכוח אותך..על הדרך בה הכרתי אותך.
אך זה לא ביכולתי
ביכולת הרצונות שלי.
אצלי אתה עוד קיים
מבטיחה אצליח להתגבר עלייך עם הזמן.

בשנאה הכל ניתן לבחירה,
להיות חופשייה,לחפש לי דרך חדשה.
באהבה הכל חסום,אטום,רדום..
כמו האהבה שלי אלייך.

וזאת האמת בין אהבה לשנאה
לא יכולה יותר לחזור חזרה.
שונאת,אך אוהבת,
אוהבת ושונאת

הרגשה של חוסר אונים.. הרגשות מציפות אותי..

ואני נחנקת.. כי אני לא רוצה לגרום ליותר גרוע,אם טוב לו,סימן שטוב לו גם בלעדיי.

אז למה לי עדיין לא טוב ואני זקוקה לו,לאו דווקא בתור אהבה אלא בתור ידיד ,בתור

ידיד נפש.. בתור בן אדם.

משהו לא בסדר אצלי ......

עדכון.

שיר חדש שכתבתי שממחיש את כל מה שאני מרגישה כרגע.

אין לו עדיין שם.

אני נושמת את נשימתך,

ללא אוויר,בסכנה.

מנסה לשרוד את אהבתינו.

מעבירה את הזמן לאחור

הזכרונות רצים,לרגעים הכי טובים,

לרגעים הכי קסומים,והם נעלמים.

עכשיו רק רע,עכשיו רע לי

מסתכלת עם עיניים דומעות לעתיד

לא רוצה לדמיין זאת בלעדייך.

לך טוב,מסתפק בלראות,לגעת ולברוח.

נפש אחת היינו,שלמה,גדולה,בוערת.

האש התכבתה והחסרת את נשימתך,

אתה עכשיו ללא אוויר,בסכנה

ואין מי שיבוא לקראתך,אין מי שיציל אותך.

שרדתי ,ניסיתי,הצלחתי גם בלעדייך,

אתה זה שלא תצליח לחיות כאן בלעדיי!