בלוג של גותי אמיתי

תאמינו לי, אין כמו שופינג

עבדתי קשה כל החודש בעבודה הבינונית שלי, סבלתי לקוחות איומים בטלפון, והחבאתי את כרטיס האשראי קרוב לשבועיים כדי שלא יהיו תאונות גיהוץ.

ועכשיו, כשהמצב בבנק מאפשר זאת, מה יכול להיות יותר כיף מלהשקיע בעצמי. בשורות הבאות אתאר לכם חווית קניות שלי מכמה תחומים שונים. תתכוננו להיסטריה.

סופר-פארם

בתור בחור נשי במקצת, שגם מתעסק באיפור בזמנו הפנוי, אני אעדיף להגיע לאחת מרשתות הפארם כדי לבזבז את המזומנים. אז נכון, כדי לתחזק את הלוק אני גם ככה מגיע לשם פעמיים בחודש לפחות - שעווה, צבע לשיער, ושאר חומרי גלם שנגמרים מהר, אבל מדי פעם זה כיף להגיע ולהפציץ סכום רציני על קוסמטיקה וביוטי, ככה שאפשר להתהדר עם שקיות נייר איכותיות וצבעוניות ולא עם שקית נילון בזויה.

אז הנה זה מתחיל... אני נכנס לחנות, והבחור המבוגר של המרשמים כבר שואל בחשד אם יש לי מרשם למשהו, בוודאי מצפה שאציג לו מרשם לפרוזק או משהו אחר. אבל אני משיב בנימוס "לא" ופונה לי למדפים האהובים.

אני יכול להעביר שעות במחלקת הקרמים, ולהתלבט ביני לבין עצמי, או לשבור את הראש על סוג של שעווה או צבע לשיער. כל העובדות מקפידות לתפוס ממני מרחק בטוח, וכבר מרחוק אני רואה אותן מתלחששות ומצביעות על היצור הזה, שאלוהים יודע מה הוא כבר יכול לרכוש כאן שיעזור לו להראות כמו בנאדם נורמלי. מתוקות.

כמובן שכשאני מגיע למדפי האיפור הסיפור כבר שונה לגמרי, איזו סבטלנה או אירה כזו אחרת מיד מתעלקת עלי ושואלת בעניין "אתה מחפש משהו בשביל חברה?" לרוב מדובר בבחורות מבריקות, שהעובדה שאני מאופר כמו קוקסינל וניראה בפרוש כמו מישהו שמעדיף איזה בולבול פשוט חלפה מעליהן, או שהן פשוט מחפשות אישור לאינטואיציה הדקה שלהן. "לא" אני משיב, "משהו בשבילי" מכאן היא כבר תחזיק את עצמה לא לצחוק כשתספר לי על מגוון מוצרים נוראיים של חברות כמו Jade או Soft Touch ותתרברב אפילו להדגים לי כיצד היא משתמשת בהם וכמה הם ניראים עליה מעולה. לא נעים לי לספר לה כמו מה היא ניראת. אבל אני באותו נימוס מתעלם מאיפור הקופאית והעור המרקיב שלה, ונותן לה לנסות לדחוף לי מוצרים שאין לי בהם כל שימוש. "אז מה" היא מתעניינת המתוקה "מה אתה עושה בחיים? איפה אתה עובד עם כזו תספורת" ואני מתלבט אם לספר לה את האמת או לספר לה שאני עובד כרגע בתור זונה ממין זכר כדי לקיים את עצמי ולכן אני משקיע ככה באיפור בשביל הקליינטורה. בסוף אני בדר"כ משיב "אני מאפר מיקצועי".. שתיקה מביכה ואז "אההה עכשיו הבנתי!" ופתאום יש מין הדרת כבוד סביבי, אירנה ואולגה מתלחשות מהצד ומפנות לי דרך אל המותגים היותר נחשבים, ולא מעיזות להתערב כשאני בוחר בדיוק את מה שנחוץ לי. לפעמים אחת מהן אפילו שואלת שאלה מיקצועית.

בקיצור, תענוג.

לא כך הדבר לעומת זאת בקניון

אם לדוגמה, הגיע עת השופינג ואין לי רעיון על מה אני רוצה לבזבז, יש סיכוי סביר שאמצא את עצמי באחד הקניונים בחיפה, ושם צפויה לנו חוויה צבעונית במיוחד.

אז אחרי שהמאבטח בכניסה בדק אותי כדי לוודא שאני לא מחבל מג'נין בתחפושת ממש טובה, אני עושה כניסה. עכשיו בחיפה יש שתי אפשרויות א. קניון חיפה: מלא בערסים מטירת הכרמל, מלא בערבים, מלא בילדים ערבים. ב. גרנד קניון: מלא בערסים wannabe, או ערסים לייט, מלא בערבים, מלא בילדים. ישנה גם אפשרות שלישית שזה קניון לב-המפרץ ששם המצב נע מריק ושומם למלא בערבים, אז צריך למצוא זמן נכון.

בכל אופן, כניסה לקניון מלא במשפחות מעוררת בדר"כ היסטריה לא קטנה. כמעט באופן מידי יבחינו בי הילדים, שימשכו לאמא בחולצה, אמא תתן מרפק לחברה סמדר וביחד הם יסתלבטו עלי או סתם יסתכלו.

שבוע שעבר ראיתי אמא שקלטה אותי קודם והיה לה נורא חשוב שגם הילד שלה יראה, אז פשוט מול הפנים שלי היא סימנה לו שיסתכל עלי. הילד פשוט הצביע עלי ומלמל "וואי". בתגובה למפגן השימפנזיות הזה פשוט הצבעתי עליהם חזרה ואמרתי "ווואיייייי". מגיע להם!

בשיטוט בין החנויות יתכן הדבר שבני מיעוטים יתלהבו מאד מהמראה שלי, אני מעדיף לחשוב על זה בתור מחמאה. חלק מהם כ"כ מתלהבים שהם רוצים תמונה.

עכשיו זה הרגע לציין, אני שונא שמצלמים אותי בלי רשות, אני אוהב לפתוח את הפה שלי על כל דבר שזז, אבל גם יש לי שכל ואני לא רוצה שישחיתו לי את הפנים. לכן אני מוצא את הדרך שלי להפוך את הסיטואציה כדי שהם יצאו דבילים, לדוגמה - פעם אחת בקניון חיפה ניגשו אלי כמה חבר'ה ממג'דל אל שאמס או משהו כזה ונורא רצו לצלם (ולדעת מי עושה לי את התספורת וכל זה) בתגובה אמרתי שאני מוכן להצטלם איתם, בא אחד החבר'ה ונעמד לידי כדי להצטלם, שם עלי יד בצורה ידידותית, אז הרשתי לעצמי לחבק אותו ולדפוק פוזה סקסית וזרקתי אליו מבט חושק. אני מניח שהוא בעצמו ירצה מאד למחוק את התמונה הזאת

בהדר\עיר תחתית

המקבילה החיפאית של שוק הכרמל ואלנבי תמיד מצטיינת באנשים הפיוטיים שמאכלסים אותה. גם כאן ניתן למצוא שפע של בבונים. הקטע המוזר הוא שדווקא כאן, בין כל הפועלים קשיי היום והאנשים שדוקרים מאבטחים למחייתם, דוקא כאן יש המון טולרנטיות למראה שלי, ביחוד בהדר, איפה שמסתובבים מגוון של חולי נפש והומלסים שנפגשים עם אלוהים על דרך קבע ליד מגדל הנביאים.

כמובן שגם כאן יש יציאות, כמו ה school girls הערביות העונות לשם וונוס ואפרודיטה שתוקעות לי יציאות סטייל "וואלה חביבי איזה חתיך אתה אהה" שזה כמובן גורם לי להרגיש מאד נחשק שבחורה עם שפם חושבת שאני מושך.

כשאני עובר בין הדוכנים שמציעים מגוון של סחורות מזעזעות מהשטחים, כדאי מאד להיזהר. כאן, בהארדקור של ההארדקור, כשאתה לא ניראה למישהו הוא לא מצלם, לא מציק בשאלות, ולא מצביע עלייך, בעיר התחתית זה פשוט "הלו! הלו!! בוא הנה!!!" ברור שזה בנאדם שלא רוצה להזמין אותי לטורניר שח-מט.

לכן במקרים כאלה אני עובר ל-עכו-mode , וכמו בעיר העתיקה בעכו, אני מדבר אנגלית "excuse me sir, which way to the station?" במבטא בריטי מושלם. כמובן שהבבון הממוצע לא יודע להשיב לי ואפילו לא מבין מה שאלתי, הוא פשוט משחרר...

קסטרו\זארה\מנגו

לחנויות האלה אני לרוב נכנס עם ידידה כזו או אחרת שגררה אותי לשם כדי לייעץ לה מה לקנות. כך או כך אני אמצע את עצמי בצד של בגדי נשים, מודד משהו או מחכה לה שתצא מתא ההלבשה. בכל אופן, כאן יחסי הכוחות הם מאד ברורים

שלב א - המוכרות בטוחות שנכנס לכאן פראייר שיקנה כל דבר, כי בטח הוא כמו צביקה פיק וילבש חצי מהזבל שמוכרים כאן. הן נורא נחמדות ומנסות לברר מה אני בדיוק עושה פה בחלק של הנשים. הקונות לעומת זאת נורא נלחצות ובטוחות שאני רוצה להציץ להן בחדרי ההלבשה ולראות כמה צלוליטיס יש להן.

שלב ב - המוכרות קולטות שאני יודע מה אני עושה ופתאום זה לא כ"כ ניראה להן שאני לא נדיב מדי.

הלקוחות לעומת זה מתחילות לשאול אותי "תגיד אדום זה הצבע שלי" או.. "אהבת יותר את מה שלבשתי קודם?" כי כמובן שבגלל שאני הומו צעקני אז אני הכי נהנה להגיד לך מה יושב עלייך יותר טוב!!

עד כאן להפעם

שימרו על עצמכם, וזיכרו: כל פעם שאתה מגהץ בכרטיס אשראי, מלאך הומו מקבל כנפיים.

אייל לקרימאס