Into the light of the dark black night.

שניים נגד אחד זה די אכזרי, לא?

אני מרגישה רעה, ואני מניחה שאם הייתי רואה את עצמי מהצד לפני כמה דקות הייתה עוברת בי תחושת תיעוב נוראית.

זה לא שעכשיו היא לא שם, כן?

אני מרגישה רובוט. רובוט שקם בצהריים, לא אוכל, לא עושה כלום עם עצמו, אבל אחד כזה שמרגיש יותר מדי. ועושה הכל הפוך, ושונא יותר מדי.

יש בי צדדים אכזריים. כמו הקטע שקרה לפני כמה דקות.

אני מפחדת שזה יתפתח כמו איזה גידול חולני, זה סוג של גידול.

מה החוכמה בלעשות ואז להתחרט?

בימים האחרונים הדבר היחיד שאני עושה זה לרסן את הנטייה והרצון שיש לי לברוח ומתעסקת בעיקר בלנסות לנשום. מתישהו אני אכשל במשהו מן השניים.

רק ללכת מכאן, למתוח עוד יום, לנעול את הזמן, אני מנסה לנשום.

כמו שאומרים, מכאן אפשר רק לעלות.

עוד קצת עבודה עצמית ואני אהיה לגמרי בסדר. כבר עכשיו אני לגמרי בסדר.

רק לעבור מכאן.

מה שחופש, ספר טוב וקצת שמש עושה לבן אדם.

I know I dreamed you
A sin and a lie.
I have my freedom,
But I don't have much time.
Faith has been broken,
Tears must be cried.
Let's do some living,
After we die.