שלום,בטח אתם חושבים לעצמכם-עוד ילדה שמוציאה את הפנטזיות שלה בישרא על הבנים של טוקיו.

אז לא,אני בן וזה סיפור שטוקיו הוטל נכנסו לשם רק בגלל דבר אחד פשוט מאוד.

טוב לפני כן,אני חייב לציין שאני לא מכיר את הלהקה,אני כותב עליהם כי אני חושב שהם מגניבים ומתאימים בדיוק לסיפור שלי-הייתי חייב להקה,הם די פופולריים אז למה לא.

דבר שני-זה רק פרק ראשון ואני מודה שהוא לא משו,בנתיים! אני באמת מדגיש שרק בנתיים!

לא תתאכזבו..מבטיח (:

פרק ראשון.

היא ישבה על החוף,רוח קרירה עטפה את פנייה והעיפה את שיערה החלק,שקיעת השמש האירה את פנייה באור זהוב מה שנתן לעינייה הכחולות להיות יותר יפות מאי פעם.

רעש הגלים שבר את השתיקה ששררה בחוף השומם וחסר האדם-פרט לה,שישבה שם כל ערב כדי לתת למחשבותיה קצת חופש.

מחשבות רבות עברו בראשה,לא מעט דברים הטרידו אותה לאחרונה,אחיה הגדול בצבא,אחותה הקטנה בת ה-3 נשארה לבדה עם סבתא הרחק ממנה..מה שגרם לתחושת הבדידות הקודרת שרדפה את ג'ני אחרי שהוריה נפטרו לפני כ-שנתיים וחצי והשאירו אחריהם 3 ילדים יתומים.

אך גם זה לא היה העיקר שבדברים..

בעיקרון הכל התמקד בדבר אחד שלא עזב אותה כבר שנה שלמה.אותו מקרה שגרם לה להתבודד מרוב האנשים ולוותר על כל כך הרבה בחייה והלהשתנות כל כך הרבה.

"ג'ני?"

נשמע קולו של טיילר מרחוק.

ג'ני מצמצה בעייניה לעבר הבחור גבוהה קומה שעמד בקצה הרחוק של החוף והלך לכיוונה בצד מהיר,ומיד זיהתה אותו.

טיילר היה החבר הכי טוב של ג'ני עוד מהגן,שניהם עברו הרבה מאוד ביחד,ואין אף אחד בעולם שיכלה ג'ני לסמוך על מישהו יותר מאשר עליו.

"היי,מה אתה עושה פה?" -שאלה ג'ני.

"מה זאת אומרת?!מה את עדיין עושה פה בכלל?!את מטורפת! כולם מחפשים אותך.."-ענה טיילר,שכבר הספיק להגיע עלייה בריצה קלה והתיישב לידה.

"אהה..זה.איך אתה יודע מזה?ומה כולם בלחץ אני עדיין לא מבינה,הם מגיעים רק מחר..." -ענתה ג'ני ברוגע ואדישות מוחלטת בעודה נשענת על מרפקייה לאחור.

"ריצ'רד היה בטוח שאני יודע איפה את,והוא צדק!ואם כבר..כן אבל את מודעת לזה שיש לך אחריות גדולה,את האחראית..תגידי תודה שקיבלת את העבודה הזאת בכלל,יש לך מזל שלאבא שלך היו קשרים עם המפיקים אחרת אני ממש לא חושב שהיית מוצאת את עצמך במקום הזה.חוץ מזה.. מה רע?זה לא שאת צריכה לעשות הרבה.יש לך את השפה את לא צריכה יותר מזה,רק להסתובב איתם כל היום, לדאוג שכל בקשתם תתמלא ולתרגם כל מה שיגידו..."-ענה טיילר ונשען גם הוא לאחור.

"כמו תינוקות...אם הייתי רוצה להיות גננת הייתי הולכת לעשות בייביסיטר לאח המעצבן שלך."-אמרה ג'ני בצחקוק.ג'ני לא הייתה מרוצה מהעובדה שהג'וב שקיבלה הוא להיות המתרגמת של הלהקה שאמורה לנחות בקרוב להופעה ראשונה בארץ.היא לא ממש אהבה אותם,ולהסתובב איתם במשך ימים לא עשה לה חשק,למרות שלא הייתה לה הרבה ברירה..היא הייתה זקוקה לכסף.

"בכול אופן..איך מצאת אותי בכלל?"

"איך לומר..את תמיד כאן!נו את יודעת..מאז..."

"כן,טוב טיי,אוקיי.. "-ניסתה ג'ני לגרום לטיילר לרדת מהנושא וסובבה את ראשה מעיניו של טיילר על מנת לא לקלוט את מבטו.

"אני לא מבין..את לא חושבת שאת כבר צריכה לשחרר קצת?לא שאני לוחץ אבל את הרבה יותר חזקה מזה.."

"אוקיי,אחלה..בוא נילך."-התרוממה ג'ני על רגלייה תוך עוד ניסיון לגרום לטיילר להפסיק לדבר.

"אני דואג לך אני ממש לא חושב שאת צריכה לעשות את זה לעצמך" -ענה טיילר וקם גם הוא.

"טוב הבנתי את הנקודה!" -התעצבנה ג'ני.

"אם את צריכה משהו אני תמיד פה בשבילך..."

"טוב,הבנתי,שמעתי! אני לא צריכה כלום ומה אתה מתערב בזה בכלל?!זה לא עניינך! אתה לא מבין כלום ורצוי מאוד שתישאר מחוץ לזה,זה קשור בי ורק בי ואתה לא חייב לדחוף את האף שלך לזה!" -צעקה ג'ני והתרחקה מטיילר בהליכה מהירה לעבר הכביש הסמוך לחוף.

"חכי רגע!את רואה? על זה אני מדבר! את לא מביאה לאף אחד לעזור לך..." -טיילר רץ אחרייה,תפס את ידה וסיבב אתה אל פניו.

"אולי כי אני לא צריכה את העזרה שלך!?אולי כי אני לא צריכה עזרה של איש?!פאק אני בכלל לא קולטת למה את טורח לדבר איתי על זה,פשוט תפסיק אני לא מבקשת הרבה!" -צעקה ג'ני חזרה וניסתה להשתחרר מאחיזתו.

"ג'ני,את רואה הרי שיש בעיה אבל!הוא לא היה רוצה שתייסרי על עצמך בגלל זה עכשיו..."

"מי אתה חושב שאתה שאתה מדבר עליו ועוד על מה שהיה רוצה!?מאיפה לך מה הוא היה רוצה?!וגם אחרי הכול עכשיו אני גם בעיתית?!כן! יש בעיה,אבל תפסיק כבר להזכיר לי את זה כל פעם!מה שקרה לפני שנה לא קשור בך!לכל איש יש את הדרך שלו להתמודד על המצב,זאת הדרך שלי..תכבד את זה במקום לקרוא לי בעייתית!ואם אתה כל כך רוצה לעזור לי את תשתדל פשוט להפסיק להציק לי עם זה ופשוט תתרחק ממני!" -צעקה ג'ני והלכה הליכה מהירה בעודה משאירה את טיילר חסר מילים מאחורייה..

"אני רק דואג לך..." -ענה טיילר בקול חלש כל כך עד שקשה היה להאמין שג'ני באמת שמעה אותו.

ג'ני צעדה לאורך הכביש הרחב בצד מהיר.היא הייתה כל כך כועסת.

"מה הוא קשור לזה?" -חשבה לעצמה.

"איך הוא בכלל מעיז לומר מה הוא היה רוצה...

אני פשוט לא מאמינה"

ובנמיה זאת ג'ני חשבה על המקרה בחוף כל הדרך עד לבית המלון שבו התגוררה במשך השבוע.

היא אפילו לא שמה לב לכך שכבר חזרה לחדר תוך זמן קצר יותר.

בטריקת דלת חזקה ג'ני זרקה את מעילה על המיטה,תפסה את השלט והתיישבה בכוסרה הנוחה בחדר המלון המפואר שלה

והדליקה את הטלוויזה.

בפנים זועפות ולחיצות חזקות על כפתורי השלט ג'ני העבירה בין הערוצים תוך כדי מילמולים מרורמרים "איזה שטויות..."

אך ידה עצרה בערוץ 10 שבו הודיעו זה עתה בבשורה משמחת על ההופעה הקרובה בחדשות בידור של הערוץ.

"...ומחר בערב יהיה ניתן לצפות כי בסביבות השעה 4 בצהורים יגיעו אורחיינו היקרים לנתב"ג ומשם יבלו 3 ימים שלמים בארץ הקודש..." -הכריז קולו של מנחה התוכנית תוך די תמונות וסרטונים רצים של 4 חברי הלהקה.

"פאק...." -אמרה ג'ני בקול מיואש ועצמה את עייניה.

זה עתה ניזכרה כי ישלה כל כך הרבה עבודה לעשות למחר.כל ההכנות לאירוע ה"גדול" שלכולם כל כך מרוכזים בו.

ג'ני סגרה את הטלוויזיה,רצה לעבר הטלפון וחייגה את מספרו של ריצ'רד, חבר של אביה,שהיה המפיק הראשי של ההופעה שלהם מחר.

אחרי חצי שעה של צעקות,דיבורים,שיכנועים והבטחות ג'ני סיימה את שיחתה וזזה לכיוון השולחן הגדול ומפוצץ ניירות ועיליונים שעמד בקצה השני של החדר.

היא עברה בין הדפים ולקחה ערמה גדולה של תיקיות ומחברות ועברה עליהם תוך כדי שהלכה והתיישבה על המיטה.

"הכנות הכנות הכנות..כאילו שהעולם יחרב עם משהו השתבש..."-מילמלה ברוגז.

מחשבה מהירה על אחותה הקטנה איימי עברה בראשה,והבינה עד כמה חמור יהיה עם לא תסיים את הכל עד מחר.

בזאת ארזה כוחות אחרונים שנישארו לה אחרי היום המתיש הזה והתחילה לשרבט במהרה על הדפים.

עוד עוד ועוד..

צילצול השעון מעורר שכוון לשעה 5 וחצי נשמע והעיר את ג'ני משנתה.

בפיהוק רחב והתמתחות קמה והלכה לכיוון חדר האמבטיה. שתפה את פנייה,התקלחה,החליפה את בגדיה לבגדים שתיכננה יום קודם לכן במשך שעה שלמה,התאפרה,התארגנה...

כל זאת בשמך שעה שלמה,והבינה שבעצם מאחרת רבות.

"שיט...."-קראה ג'ני תוך כדי שנעלה את המגפיים השחורים והסתקלה על השעון שמחוגיו כעת היו על 06:35

תפסה את ערמת הדפים והתיקיות שהכינה במשך לילה שלם ורצה לכיוון הדלת.

מבט חטוף במראה שהייתה ליד הדלת,כדי לוודא שניראת 100% ולוודא שלא באמת רואים את העייפות שבמבט שלה.

ג'ני רצה למעלית הריקה בקצה המסדרון ונכנסה בפנים.

היא לחצה על הכפתור"לובי" ונשענה על קצה המעלית וניסתה בכל הכוח לא להפיל את הערמה הגדולה והכבדה שהחזיקה בידייה.

היא סובבה את ראשה הצידה והסתקלה במראה הגדולה שכעת הייתה  ממולה,היא התמקדה במבטה ואמרה ואמרה בקול על מנת לעודד את עצמה:

"יום גדול היום..." וחייכה.