פרק שני

"סורי,אני מצטערת!זה לא יקרה שוב,מבטיחה!"-קראה ג'ני לעברו של ריצ'רד שפניו המוסערות אמרו זה עתה הכל.

"כן אני יודע.פעם הבאה לא תיהיה כי את לא תועילי בטובך לפשל או במילים אחרות-לא תיהיהי כאן בכלל!"-נזף ריצ'רד חזרה ושילב את ידיו.

ריצ'רד היה בחור גבוה,בגיליו ה30 היה ניראה כאילו צעיר יותר,עם שיער שחור,עיניים חומות וזקנקן מסודר שעטף את סנתרו.

הוא ניראה כועס מתמיד.

"טוב מה את עוד עומדת כאן?לכי כבר..!" -אמר ריצ'רד והוריד את ידיו ופסע לעבר היציאה הגדולה בהליכה מהירה תוך כדי שמלווה את ג'ני עם מבטו שעמדה נבוכה בקצה החדר.

"כן..."-אמרה ג'ני בקול חלש והלכה גם היא לעבר אותה יציאה המובילה למשרד הראשי שבו מצאה את עצמה בין עשרות אנשים מודאגים ומתרוצצים בעקבות האירוע היום.

המקום ניראה מפואר למדי: תקרות גבוהות,חלונות גדולים שהאירו את החדר בזריחת השמש והעיצוב פנים של המשרד שכניראה עלה לריצ'רד ביוקר דיבר בפני עצמו.

אנשים "חשובים" בעלי מראה מסודר רצו פה ושם עם טלפונים ופנים מודאגות או מלאי התרגשות...

הקלאסה.מה רק היא עושה שם-חשבה ג'ני.

"קדימה,קדימה..אין הרבה זמן ויש עוד כל כך הרבה לעשות!"-קרא בחור נמוך קומה עם משקפיים שעבר על פניה של ג'ני וקבוצת אנשים קטנה הלכה אחריו.

ג'ני פסעה לעבר השולחן הגדול שעמד בקצה החלל הענק שבו נמצאה ומאחוריו ישבה מזכירה צעירה ויפת תואר שהזכירה לה בדיוק למה המראה פותח דלתות...

"אהה..את!"-קראה המזכירה אלייה בקול עדין.

"אני..."-ענתה ג'ני בחוסר עניין ושמטה את הערמה הגדולה של הדפים שסחבה עמה מהבוקר על השולחן הרחב של מזכירת המשרד.

"יופי,לפחות עם משהו אחד סיימנו.מילאת הכל?לא שכחת כלום?"- שאלה המזכירה תוך כדי שבחנה את הדפים מקרוב.

"כן,כן..."-ענתה ג'ני בזריזות ונשענה עם ידה על קצה השולחן.

"מצויין,אז בואי תיראי את הסידורים שלך להמשך היום."-אמרה המזכירה והעבירה את מבטה משולחן המפוצץ תיקיות לעינייה של ג'ני ותוך כדי הושיטה לה דף.

"מזה?"-שאלה ג'ני.

"זה המקומות והדברים שאת צריכה לבקר בהם ולוודא שהכל תקין"

"אממ אוקיי,המסיבה..האולם..בית המלון..שדה התעופה.."-קראה ג'ני בקול חלש את הרשימה הקטנה שהייתה על הדף.

"טוב,תודה"-אמרה ג'ני בחיוך והסתובבה ללכת.

"חכי רגע,זה ריק ג'ני!זה הטפסים של המלון-זה לא יכול להיות ריק ובטח שלא עכשיו!"-קראה המזכירה וקמה ממקומה תוך כדי עיון באחד הדפים אשר מצאה בערמה שג'ני זה עתה הניחה על שולחנה.

"אהה כן,אחרי זה.."-מלמלה ג'ני וניגשה לקחת את הדף בחיוך מאולץ.

"הכל יסודר עד שהם יבואו".

היא צעדה לאורך הטיילת,עברו כמה דקות מאז שתרקה את דלת המונית והייתה כבר בדרך לראות את מקום שבו יערך האפטר פארטי של הלהקה.

משמאלה היו בניינים מרבי קומות וימינה הים הכחול,אנשים שמטיילים על החוף והגלים שוברי השקט שנשמעו חזקים מתמיד אפילו לעצם העובדה שצעדה לאורך המדרכה הסמוכה לכביש.

המקום עצמו כבר ניראה לה מרחוק,זה היה מעיין אולם,בר תיראו לזה איך שתרצו שהיה מוגדר כבר עתה בגדר גדולה ואנשי ביטחון הסתובבו סביבו,הרבה מעצבים רצו מפה לשם על מנת לוודא שהכל נירא לא פחות זוהר ממסיבת השנה של MTV

וסבלים הלכו וחזרו מהאולם למשאיות וסחבו עימם ארגזים גדולים מלאי בכל טוב.

זאת הייתה הפעם הראשונה שג'ני אי פעם הייתה באיזור זה של העיר,זה היה מקום חדש ואיש כמעט ולא הכיר את המקום.מה שהתאים במצורה מושלמת לכדי לערוך שם מסיבה.

המקום ניראה מפואר,זוהר,ונוצץ... חלקו החיצוני שפונה לים עשוי זכוכית עבה ובפנים היה ניתן לראות את חלקו הקטן של הבר הגדול וכמה מהשולחנות.

ג'ני התקרבה קרוב יותר ויותר,וכעבור דקות ספורות כבר הייתה בפנים וניהלה שיחה עם אחד המעצבים והאחראים במקום.

היא עברה בין האנשים,שאלה מה ואיפה הכל יהיה ממוקם,היא טיילה בין השולחנות בתוך האולם ואף זכתה למשקה צלול מהברמן שניסה בכל כוחו להקסים את ג'ני בתעלולים שביצע עבורה מאחורי הדלפק עם בקבוקים,כוסות וכו'...

אחרי שביצעה עוד סיבוב אחד ליתר ביטחון,הייתה לה דעה ברורה שהמקום מתקתק פיקס לפי התיכנון,

מה שלא מנע ממנה לעשות עוד איקס גדול ברשימה שקיבלה מהמזכירה במשרד ולהמשיך הלאה...

"אז זה החדר?"-שאלה ג'ני תוך כדי שהעיפה מבט על הפנטאוז שהיה בקומה הכי אחרונה בבית המלון.

"כן,וסידרנו הכל בדיוק כפי שביקשת..הכל מוכן. הבאנו הכל לפי ההזמנה"-ענה לה חזרה אחראי המשמרת שהיה בעל מראה לא ממוקד.הוא היה שמנמן ומשקפיו שהיו קטנות גרמו לו עוד יותר להיראות חסר ביטחון עוד יותר ממה שהיה ניתן להבחין עד עכשיו.

"מצויין"-ענתה ג'ני בחיוך רחב וניגשה לעבר הבר בקטן שעמד בפינת החדר והשקיף לעבר נוף הים.

"רד בול.. מרלו..."-עברה ג'ני על המצרכים שהיו בבר ובחנה כל דבר על מנת לוודא שהכל באמת מתבצע כהלכה.

"מעולה.אבקש רק עוד דבר אחד"-אמרה ג'ני וצעדה לעברו של בחור גבוה וחסון עם משקפי שמש גדולים ומפחידים שעמד גם הוא כמו עוד רבים בחדר.

"איש לא יכנס למלון כל עוד הם שוהים בו,זה עלול להיות מעריצות או כל דבר,לא משנה.שאיש בלי אישור לא יוכנס לפה במשך ;שלושת הימים האלה.אנשי האבטחה שלך יוודאו שזה יקרה"-אמרה ג'ני בקול מלא ביטחון ונתנה מבט בבחור הגבוה והמפחיד.

הם סיכנו בניהם עוד דבר או שתיים וכעבור דקות ג'ני ירדה במעלית לקומה אחת למטה יותר.

היא יצאה ממנה ופנתה למסדרון ארוך בעל הרבה דלתות.

היא ניגשה לאחת הדלתות,פתחה אותה עם כרטיסה ונכנסה בפנים.החדר ניראה בדיוק כמו שהשאירה אותו בבוקר,אותם דפים שמוטים,אותם בגדים זרוקים..היא ניגשה לעבר הארון תוך כדי שנתנה מבט מזלזל במראה הגדולה שהייתה צמודה לאחד מדלתות הארון והבחינה במשהו שלא הסתדר בעינייה.

היא עברה בין בגדייה,בחנה חולצות שונות,עברה על כל מכנס ומכנס שהיה מונח לה בארון.

כעבור כחצי שעה ג'ני יצאה מחדר האמבטיה עם מראה אחר לגמרי.

היא נעלה מגף חום,מכנס ג'ינס צמוד וחולצה ארוכה לבנה עם גוונים בהירים-בהירים של חום ובז'.

ג'ני תמיד ניראתה קצת שונה מאחרים והמקרה הזה לא היה שונה. ג'ני ניראתה כאילו זה עתה ירדה ממגזין ווג.

היא הסתקלה שוב על המראה ובחנה כל את עצמה מכל צד על מנת להיות בטוחה שהכל ניראה מושלם.

לרגע היא אפילו צחקקה לעצמה בפנים כשמחשבות על כך שבעצם מתגנדרת לקראת פגישתה עם הלהקה עברה לה בראש.

היא לא ראתה בהם שום דבר מיוחד,רק עוד להקה קטנה שעושה הרבה רעש.

איך שלא יהיה ג'ני יצא מהחדר לאחר ששינתה מראה וסגרה את הדלת תוך כדי שניערה את שעירה השטני והחלק.

היא ירדה עוד ללובי המלון ונדהמה לראות כי המונית עדיין חיכתה לה למטה כמו שביקשה.

היא נכנסה בפנים והוראה לנהג לנסוע "נתב"ג בבקשה".

היא נשענה לאחור והביטה בשעון שעל ידה שהראה כבר 15:34,מה שאומר שעוד כ-חצי שעה היא אמורה לפגוש את הארבעה פנים מול פנים.

היא לקחה אוויר וסגרה את עינייה...ופשוט נהנתה מהשקט שהיה במשך כל הדרך לשם...