DASI:D

הבנתי משהו..

זה חרא של מקום, זה מזויף, זה מסריח, כשבא החושך מגיעה בו הבלגן אתה בא לשם..

זה ניראה לך פנאן אבל כל החרא שקורה בעולם לא לא בעולם בארץ מתרכז שם אוליי

זה בקטן אוליי לא רואים את זה בולט לעין אבל מאחוריי עץ ומאחורי עוד עץ אחר ועוד..

שם זה חרא מפוזר לכל עבר, וזה רציני וכן שמתי לב לזה.. אז למה הלכתי לשם?

אני יודעת למה הלכתי לשם אבל אני יודעת עוד כמה דברים שהבנתי עכשיו וטוב שזה

נגמר מהר.. אתם צריכים לשמור על עצמכם יותר טוב אני צריכה לשמור על עצמי..

אני לא ידבר עליי.. הכל סמים אלכוהול מכות סקס ולא על הצד הטוב ממש לא...

לא צריך להיכנס לזה פשוט לא..

ובנוגע אליי זהירות, אני יכולה לעשות עם עצמי משהו יותר טוב אני בטוחה..

אבל זה לא רק חרא חשוב להגיד...

נסיים כידידים..

כי מה שהיה לא היה משחק של ילדים קטנים..

ואתה תמיד תיהיה שם..

ואני יהיה שם בישבלך...

כי שמחה תמיד יהיה..

רק חבל שאני לא יכולה לתת לך אותה..

וזה לא שאני מדהימה..

זה שאתה אותי מדהים..

ברגעים הכי מוזרים אתה צץ בפנים..

וזו אותה ההבאה שלי..

וזו אותה ההרגשה..

אני אפילו לא בטוחה מה אני רוצה..

אבל סיימנו כך וכך זה ישאר..

השאלה היא איך זה יגמר..

וכנראה שזה נגמר..

ואני צריכה להמשיך מחר..

תשאלו אותי מזה..

אני לא ידע.. אתה חידה..

אני לא טובה בפתרונות..

אני משארת רעיוניות...

לא ספרותי במיוחד סתם יצא לי השניה משהו לא יודעת איך לקרוא לזה.. אני גם בטח לא כזה גאה בזה..

סתם יצא לי כזה עכשיו להיסתכל על בלוגים.. כי אני לא הרבה פה והכל...

וזה וואחד חפירות חחח..., וזה מתחלק לבלוגים על משהו אחד מסוים להקה וכאלו..

בלוג שמספרים בו על חוייות (הכי פנאן), ובלוגים עמוקים כאלו שזה גם סבבה...

יש גם את הכל ביחד...

אבל יש כאן בלוגים כל כך חסריי פנואטה ילדים קטנים (בלי קשר לגיל) פשוט

מחרפנים אותי חחח מדברים על בעיות כל כך מפגרות שלהם עזבו גם הבעיות

שלי הם לא הסוף, אבל רוצים להתאבד משטויות והכל דיבורים, אין אין לדפוק תראש בקיר..

לאן הלכה האופטימיות?? או שהם סתם מנסים למשוך תשומת לב...

בקטנה כולנו נתבגר בסוף ונבין שהעובדה שיש זמן לכתוב בלוג וזה שביכלל יש לנו מחשב

זה דבש וסוכריות..

לא קשור לזה..

לדבר לדבר לדבר ולא לעשות? עדיף לעשות לא..

אין לי אומץ או שמץ..