כאילו כאן.

זה לא נכון שהחיים נמשכים. תמיד אומרים את המשפט הזה והוא אף פעם לא נכון.
כשמת לך מישהו, החיים שלך, כמו שהכרת אותם, הסתיימו. המשפחה שלך עדיין שלך, אבל היא אחרת. ההורים שלך אחרים, הסדר שבו אתם יושבים סביב השולחן, הדרך שבה אתם זוכרים את הטיול לבולגריה, עם האלבום של התמונות המצחיקות שהפך לאלבום זיכרון.

 זה לא נכון שהחיים נמשכים. אנשים שואלים אותך שאלה פשוטה כמו "מה שלומך?", ואתה יודע שהם מתכוונים לומר "אנחנו יודעים" או "אנחנו כאן בשבילך". בכל פעם שאתה עצוב כולם קופצים כדי לעודד אותך, ואין לך איך לומר להם שאתה לא רוצה קבוצת תמיכה, אלא להיות שעה בשקט מתחת לשמיכה.

 זה לא נכון שהחיים נמשכים. אפילו אתה לא ממשיך להיות כמו שהיית. אתה ההוא שמתו לו. אתה ההוא שרואה בטלוויזיה את "גבעת חלפון" וזוכר רק עם מי ראית אותו בפעם הראשונה,. אתה ההוא שאם אתה צוחק, אומרים שהתגברת. אם אתה עסוק, אומרים שהתגברת. אם אתה נוסע ליותר שבוע אומרים שברחת.

 זה לא נכון שהחיים נמשכים. אפילו העבר שלך עובר עריכה, בכל פעם שאתה מספר איך לקחתם אוטובוס לבלומפילד לראות את הדרבי, אתה מתלבט אם לקרוא לו אחי, או אחי המנוח, או אחי זכרונו לברכה. לפעמים אתה פשוט מוציא אותו מהסיפור, כדי למנוע מכולם מבוכה.
 זה לא נכון שהחיים נמשכים. הם נפסקים,.

והחושך שלי מתחיל  איפה שנגמר האור שלך.

***

אני כ"כ מתגעגעת אלייך , באמת.

כשאני שומעת את הסיפורים על אמא שלך שפשוט מתפרקת מדקה לדקה בגלל שאתה לא פה אני פשוט מצטמררת , איך הלכת.

כשאני קוראת את הדברים שנכתבים רק עלייך , אלייך אני פשוט מצטמררת איך הדמעות נראות פתאום בין השורות.

אני מסתכלת על התמונות שלך ובא לי לבכות, לבכות עלייך , לבכות מגעגוע.

מלאך שלי , אתה כ"כ חסר.

לעולם לא תדע געגוע כזה , געגוע אחר, געגוע א ל י י ך .

מלאך שלי, את שלומי האחרון לא הספקתי לאמר לך...

אז בן דוד יקר , שלום.