"חכה לי,אני לא רצה כל-כך מהר..."

ובלי דמעות

וגם אני לא יודעת מה יהיה

אפשר רק לקוות שיחלוף

ועם הזמן אולי גם הרגש

ואולי הוא לעולם לא יעזוב

ויכול להיות שמחר נתעור בוקר

ותגידי שזהו ואת עוזבת

ואין דרך חזרה מזה

מעלייך שוב

בפעם האחרונה אני מניחה

ועוד דמעה וניגון קטן

של שיר ישן נושן

ואת קמה ואומרת ש...זהו, וזה נגמר

ואת רוצה הלאה

ואני נשארת

ומבט אחד לאחור יכול להפיל אותך

אז אל תסתכלי

אל תמהרי

ואל תכסי את העניים

כי כשתקומי, הכל יישאר אותו הדבר

ותהיי באופוריה שהכל נפלא

נגמר ועבר

אבל אם לרגע קט תאבדי את עצמך

אני מאחורייך כשתפלי.

אני אומנם לא מבטיחה לתפוס אותך

גם לא לתקן הכל

אבל אם תרצי

אני אפול איתך למטה לתהום

ותנגבי קצת,

נשפכו לך כמה רגשות

ולא תרצי שאחרים יראו

שיש לך את זה

שיש לך...לב?

הריי זאת לא את וזה לא בראש שלך

לאהוב? מי המציא את זה בכלל?

איזה אידיוט בצרפת? הרי צרפת זאת מדינת האהבה

ושפת האהבה

וגם קצת מאיתנו

ורק חצי מאנחנו

והמון ממני

ומעט ממך?

*פתחתי את הבלוג כי זין על כולם* ותהנו לקרוא את הכאב שלי, ודיי, דיי כבר לחשוב שזה עלייך כי זה לא. לא כל רגש כתוב אלייך.