לפניי בערך שנה וחצי עברתי לבית הזה ומאז פשוט שנאתי אותו. לעומת הבית הקודם, הכל נראה לי כ"כ קטן ואטום. מבחינה טכנית, הבית הזה יותר גדול מהקודם, פשוט הוא היה צר וארוך ככה שהיה את התחושה הענקית הזאת. קיצר ניסיתי לגרום לי איכשהו לאהוב, פוסטרים בכל מקום, תמונות [מרלין מונרו *~*, פינק פלויד וכו'] ועדיין היה לי חסר משהו. אז לפניי יומיים אמא אמרה שיאללה מסיידים את הבית, ואבא מזמן הבטיח שהוא צובע לי את החדר.
נסעתי לארטה וקניתי אקריל שחור, וביקשתי מאמא לכתוב על הקיר. משום-מה, היא הסכימה ואפילו תמכה מאוד, אמרה שאני אסדר איך שאני אוהבת ולא איך שהיא רוצה. [ברגעים כאלה, בא לכם לתעד את ההורים פשוט.] קיצר חשבתי על משפטים, דברים כמו:
-Peace and love
-"I drive 4 ever, And never get far" [מתוך שיר של רד הוט]
-הסימן עצמו של פיס
-No women, No cry
ולבסוף החלטתי -

ולמתקשים - תעשו אהבה, לא מלחמה בזה אמרתי "טוב נו, סיימתי, נשאיר ככה" [אגב, הקיר מאחורה, לא ממש רואים בתמונה, אבל הוא סוג של ירוק-צהוב] והעלתי את התמונה לפייסבוק.
ידידה הציעה לי לצבוא גם את הבפנים בכחול או בצבעים ירוק, צהוב ואדום. התחלתי לחפש למי יש אקריל והוא איכשהו מבין בזה, ידידה התנדבה
במשך שלוש שעות עבדנו על זה והתמונות לפניכם -
והתוצאה הסופית - טהטדהדהדהדהדם
