"חכה לי,אני לא רצה כל-כך מהר..."

אני מרגישה כל-כך רע עם העובדה שכן יש לך מישהי חדשה, שהשפתיים שלך הן כבר לא שלי. אבל רגע, אם את המשכת הלאה, בלעדיי, למה שאני לא אמשיך? לא בא לי להמשיך להשתמש בציניות על זה שיש לך מישהי. אז יש לך. מותר לך להיות מאושרת ואני הכי שמחה בשבילך. אבל, אני בן אדם שחייב לתת אהבה בכל זמן אפשרי, ואני מתה שתהיה לי מישהי שאני אוכל לתת לה את כל זה. אני חושבת שבתור בת-זוג, אני נותנת את כל כולי בלי לחשוב פעמיים, למרות שלפעמים זה בא ופוגע בי. אבל, נו, טוב לי באותם הרגעים. רק ההרגשה של לתת למישהי כל-כך הרבה אהבה. אני משתגעת מזה.

והפעם, אני רוצה מישהי שלא תהיה במרחק של שעות נסיעה מהלב שלי. אני רוצה אהבה. לא רוצה שהיא תהיה מושלמת כי אז יהיה משעמם. אני רוצה שהיא לא תתאים לי בידיוק ושתמיד נתווכח בנינו על דברים גדולים מאיתנו.  ואז כשנסיים את הויכוח אני אדביק לה נשיקה שהיא לא תשכח כמה שאני אוהבת אותה.

בכל מקרה, יהיה טוב. זה בטוח. הבטחתי שאהיה יותר אופטימית, לחזור למחשבות שהיו לי בכיתה ז' [חוץ מלהסתתר בתוך ארון קטן ומאובק].

נויע.