"חכה לי,אני לא רצה כל-כך מהר..."

אני לא רוצה לפחד ללכת בבית ספר עם צמיד גאווה. עם שרוכיי גאווה. ללכת בהליכה שאני רגילה אלייה גם אם היא נראית לכם הכי גברית שאפשר. אני הולכת ככה רגיל! למה שאני בכלל אפחד מזריקת הערה כמו "תראי איך את הולכת יא לסבית", טוב, לא חידשתם לי כלום. אני אוהבת בנות. אז מה? זה עושה אותי איזה עוף מוזר? זה הכי טבעי לי שיש. לכם אולי זה לא נראה ככה, או אתם לא בעד זה, אבל להגיד לכם את הכי אמת שיש?

זה לא מעניין אותי!

אני אוהבת בנות.

מה חיי האהבה שלי צריכים לעניין אותכם?

בשביל מה היית צריך לבוא ולצעוק לי הערות הומופוביות באמצע הבית-ספר, בשביל מה את היית צריכה לשים עליי אצבע וזהו, אני פסולה מבחינתך.

חוץ מהעובדה שאני לסבית, אני גם מנגנת בגיטרה, ידעתם? אני גם כותבת כבר כימעט 6 שנים. ואני מטורפת על טיולי הרים. אבל למה שבכלל תתעניינו?

אני כו-לה "הלסבית הזאת" מבחינתכם, לא?

ועזבו אותי, מה אכפת לכם שהחבר הטוב שלי הומו? למה אתם צריכים כל הזמן לעקוץ אותו ולרדת עלייו? הוא יותר גברי מחצי מהסטרייטים שאני מכירה, הוא ידע לתת יותר אהבה ממכם!

אוף,

רגעי עצבנות, עזבו.

[זה לא בושה לאהוב אישה]

אז אני לא מתביישת.

אני אוהבת בנות!